עפ"א 33302-08-16 ורקשטל נ' עיריית תל אביב

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופט ע.מסארווה), מיום 21.7.16, לפיו הורשע המערער בעבירה לפי סעיף 6(ז)(4) לחוק העזר העירוני לתל אביב (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד – 1983, ונגזר עליו קנס בסך 250 ₪.

הרקע

למערער נרשם דו"ח חניה ביום 29.6.15 לפיו הוא החנה את רכבו ברח' אבן גבירול בניגוד לתמרור "אין עצירה". אין חולק כי למערער יש "תג חניית נכה" ובדו"ח החניה לא נרשמה משום מה עובדה זו. בימ"ש קמא לאחר שמיעת ראיות, הרשיע את המערער על פי הוראות סעיף 184 לחסד"פ בעובדות אחרות שהוכחו במהלך המשפט, לפיהן החניה במקום אסורה גם לבעל תו חניית נכה מאחר ורכבו של המערער חנה בתוך נתיב תחבורה ציבורית ובמקום יש תמרור ובו מצוין כי הנתיב בו חנה המערער הוא נתיב תחבורה ציבורית בלבד משעה 14:00 עד שעה 19:00. בימ"ש קמא אף קבע כי לנאשם ניתנה במהלך הדיון הזדמנות סבירה להתגונן, הוא חקר את עד התביעה על כך ואף התייחס לעניין בעדותו בחקירה נגדית.

להלן טענות המערער בקליפת אגוז:

1.לפקח העירוני אין סמכות ליתן דוחות בגין עבירות של חניה בנתיב תחבורה ציבורית ולבית משפט לעניינים מקומיים אין סמכות לדון בדוחות הללו.

2.המשיבה לא הוכיחה שבזמן אמת אכן היה תמרור של נתיב תחבורה ציבורית, לפני המקום בו חנה המערער.

3.בימ"ש קמא הרשיע את המערער בעבירה שלא הואשם בה, למרות שהתובעת בחרה שלא לתקן את כתב האישום, אף לא ביקשה להרשיעו בעבירה זו ומבלי ליתן למערער אפשרות להתגונן בגינה.

4.במועד הדיון הוגש בהסכמה מסמך שסומן במ/1. לדברי המערער האמור בו מצביע על כך שהתמרור "נתיב תחבורה ציבורית" הוצב רק כשישה חודשים לאחר מתן הדו"ח, ביום 15.2.16.