מלון מרינה תל אביב בעמ ואח' נ' מדינת ישראל

בפני ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופט י. חסדיאל) מיום 2.1.17, לפיה נדחתה בקשת המערערים לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות על פי סעיף 80 לחוק העונשין, לאחר שחזרה בה מכתב האישום לפני הקראה וכתב האישום בוטל.

בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי משבוטל כתב האישום טרם המענה לו בהתאם להוראות סעיף 94(א) לחסד"פ, אין לבקשת המערערים על מה שתסמוך ודחה את הבקשה. בית משפט קמא קיבל את טענת המשיבה לפיה כתב האישום בוטל בשל קושי ראייתי לנהל את ההליך, לאחר שהעד העיקרי על פי כתב האישום עזב את עבודתו בעירייה. עוד ציין בית משפט קמא כי האינטרס הציבורי דורש שלא להרפות את ידי המערערת, הן בהגשת כתבי אישום כשיש בידיה תשתית ראייתית לכאורה והן בחזרה מכתבי האישום בשל ספק מאוחר בזמינותו של אותו חומר ראיות.

להלן בתמצית טענות המערערים:

1.נגד המערערים הוגש כתב אישום בגין שימוש חורג במקרקעין במקום שימוש מסחרי, עשו במבנה שימוש למגורים. במועד הדיון ב"כ המערערים עמד על קיום ההקראה וב"כ המשיבה ביקשה לדחות את ביצוע ההקראה ולאחר שקיימה התייעצות עם הממונים עליה הודיעה על חזרתה מכתב האישום מהטעם שעד התביעה היחיד על פי כתב האישום עזב את עבודתו בעירייה ולא יוכל להתייצב לדיון.

2.לא היה ממש בטיעוני ב"כ המשיבה לעניין ביטול כתב האישום והללו נועדו לחסוך ממנה את המבוכה שבזיכוי המערערים ובחיוב המשיבה בהוצאות לפי סעיף 80 הנ"ל.

3.שגה בית משפט קמא כאשר לא ברר מדוע ימנע מאותו עד יחיד מלהעיד בבית משפט וכאשר לא מצא לפקפק בהודעת המשיבה לפיה כתב האישום בוטל מהטעם כי העד דנן עזב את עבודתו בעירייה.

4.שגה בית משפט קמא כאשר נתן בהחלטתו עדיפות לאינטרס הציבורי שלא להרפות את ידי המאשימה, על פני האינטרס הציבורי של עשיית משפט צדק והימנעות ממתן גיבוי לניצול לרעה של הליכי בית המשפט.

5.שגה בית משפט קמא כאשר קבע בהחלטתו כי היה "ספק מאוחר" בחומר הראיות כאשר ספק כזה לא היה קיים.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים המצויים בתיק בית משפט קמא, שוכנעתי כי דינו של הערעור דנן להידחות.