עפ"א 3262-11-15 רוזנברג נ' עיריית תל-אביב-יפו

ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (כב' השופט אביים ברקאי) מיום 16.9.15, לפיה דחה עתירת המערער להישפט בגין שבעה דו"חות חניה.

מדובר בדו"חות חניה אשר ניתנו למערער בשנים 2013 – 2015. המערער עתר לביטול הדו"חות, קיבל הודעה על דחיית בקשתו, אך המשיך להתכתב עם העיריה כשהוא מפרט ומרחיב את טענותיו.

בסופו של יום, לעיתים, לאחר שננקטו נגדו הליכי גביה, הודיע על רצונו להישפט, אולם היה זה באיחור, ולכן נדחתה בקשתו, והעיריה הפנתה אותו לבית המשפט, לעתור להארכת המועד להגשת הבקשה להישפט. בגין אחד הדו"חות לא הגיעה לעיריה כלל בקשה לביטול.

המערער עתר לבית המשפט קמא, כי יאפשר לו להישפט בגין הדו"חות, כי טענות ההגנה העובדתיות והמשפטיות שהעלה במכתביו לעיריה, צריכות להתברר בבית המשפט.

לטענתו, היה על המשיבה לקרוא את בקשותיו כך, שאם תדחה את טענותיו, תבין כי הוא מבקש להישפט, בשל ניסוח המכתבים המהווה כפירה באשמה. הוא לא ביקש במפורש להישפט, אם תדחנה טענותיו, מאחר ומדובר בהאשמות בלתי מבוססות והמשיבה היתה צריכה לבטלן ללא צורך בהליך משפטי. במכתבים מאוחרים כבר ציין כי ככל שהמשיבה אינה מקבלת את טענותיו, יש לראות במכתב משום בקשה להישפט, אך המשיבה התעלמה מעתירותיו והחלה בהליכי גביה.

עוד טען, כי בדו"חות אחרים שקיבל בוטל הקנס מסיבה זו או אחרת, ורק בתיקים נשוא הערעור, המשיכה המשיבה לפעול בהליכי גביה, ולא העבירה את ההאשמה לבירור משפטי.

לטענת המערער, סעיפים 228 – 230 לחוק סדר הדין הפלילי קובעים סדרי דין המכבידים על האזרח להתגונן מפני הרשות, ומצמצמים את זכותו להליך הוגן. לכן יש לפרשם לטובת הנאשמים. הפרשנות אותה מציע המערער, כי בכל מקום בו נאמר "ביקש להישפט", צריך לקרוא כאילו נאמר: "ביקש להישפט, כפר באשמה".

עוד טען, כי אדם המעלה טענות הגנה בתגובה להודעת קנס, כמוהו כמי שמעלה טענות הגנה במשפטו, ולכן לא ניתן לראות בו נאשם שהורשע, בפרט כאשר המערער לא שקט על שמריו אלא המשיך להתכתב עם המשיבה.

לחילופין, גם המשיבה התעכבה בחלק מתשובותיה לבקשות המערער, ולכן יש לאפשר למערער להודיע לה באיחור כי התנגדותו מקפלת בתוכה גם בקשה להישפט.

לחילופין, עתר המערער להאריך את המועד להישפט.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה בהחלטה נשוא הערעור.

נקבע, כי המערער קיבל את הודעות הקנס במועד, הגיב לכולן, אך לא הגיש בקשה להישפט במועד. המועדים שנקבעו בחוק להגשת בקשה להישפט, אינם מתחילים להימנות ממועד סיום ההידברות עם המאשימה, אלא במועד הקבוע בחוק. בהעדר עילה להאריך את המועד, נדחתה הבקשה.

המערער מלין על החלטה זו וחוזר על טענותיו שפורטו לעיל.