עפ"א 32480-06-16 ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביב נ' וורסמן ואח'

בפני ערעור על החלטותיו של בית המשפט לעניינם מקומיים בתל אביב (כב' השופט א' הרמלין) מיום 12.4.16 ומיום 17.5.16.

להלן בקליפת האגוז השתלשלות העניינים:

נגד המשיבים הוגש כתב אישום ביום 1.6.14 בגין שימוש חורג ללא היתר. נטען כי המשיבים בתאריך 6.10.13, עשו שימוש ביחידה שלפי היתר הבנייה הותר להשתמש בה לצרכי חדר משחקים, כגן ילדים. במועד ההקראה למרות הסכמה ראשונית שהייתה בין הצדדים לסיום התיק, כפרו המשיבים בכתב האישום והעלו טענות בנוגע לאכיפה בררנית והפלייה באכיפה, בהסתמכם על תיקים דומים שהתנהלו באותו מועד לפני בית המשפט ושבהם לטענתם חזרה המערערת מכתבי האישום. (בהמשך הוברר כי המערערת לא חזרה בה מכתבי האישום הללו והנאשמים באותם התיקים הורשעו).

בית משפט קמא הורה למערערת להמציא רשימה של כתבי אישום שהוגשו בגין שימוש חורג כגן ילדים בשנתיים האחרונות ומסמך המלמד על מדיניותה בנוגע להגשת כתבי אישום בנושא, בהמשך הורה בית משפט קמא לצדדים להגיש תגובות נוספות. ביום 13.5.15 נתן בית משפט קמא החלטה לפיה אישר כי שניים משלושת התיקים עליהם הסתמך ב"כ המשיבים הסתיימו בהסדר טיעון לפיו הורשעו הנאשמים ובשלישי טרם הסתיימו ההליכים. בית משפט קמא אף המליץ לב"כ המשיבים להגיע להסכמה עם המערערת על סיום התיק. לאחר שב"כ המשיבים חזר על טענותיו להפליה אסורה, הורה בית משפט קמא למזכירות בית המשפט להכין רשימה של כל התיקים הדומים שהסתיימו בשנתיים האחרונות ולהעבירם לצדדים. התביעה התייחסה לתיקים הללו. בהמשך לאחר שהמערערת הודיעה לבית המשפט כי אין ביכולתה להמציא בהתאם להחלטת בית המשפט רשימה של כתבי האישום שהוגשו בעניין שימוש חורג למטרות גן ילדים בחמש השנים האחרונות, הורה בית המשפט קמא למזכירות בית המשפט פעם נוספת להכין רשימה שכזו ולהעבירה לצדדים. בעקבות זאת, ב"כ המשיבים עתר לבית המשפט להורות על מחיקת כתב האישום, ב"כ המערערת התנגדה לתיקון כתב האישום מהטעם שלא הוכח כי חרגה מהמדיניות הנהוגה בעניין וכי המשיבים לא הוכיחו הטענות בנוגע לאכיפה בררנית והפלייה.

בתאריך 12.4.16 נתן בית משפט קמא החלטתו בנוגע לטענות המקדמיות, בעניין הטענה של אכיפה בררנית קבע כי אין בראיות שהונחו לפניו כדי לבסס עובדתית טענה זו וכי המערערת לא סגרה תיקים דומים מבלי להעמיד לדין. אולם, בית משפט קמא קבע כי המערערת לא שקלה את כל השיקולים הרלבנטיים לצורך הגשת כתב אישום במקרה זה וכי מדובר בהחלטה הנגועה בחוסר סבירות מהותית והורה לה לשקול מחדש את עמדתה בהתאם לאמור בהחלטה דנן.

בתאריך 3.5.15 הודיעה התביעה לבית המשפט כי היא עומדת על כתב איום בתיק זה והדגישה כי כתב האישום הוגש רק לאחר שנשקלו כל השיקולים הרלבנטיים, בהסתמך על מדיניות ברורה וכל חריגה ממנה ללא הצדקה תגרום בעתיד לכך שתטענה טענות של אכיפה בררנית בתיקים אחרים. המערערת אף ציינה כי הבקשה לשימוש חורג שהגישו המשיבים נדחתה מאחר וגן ילדים איננו בין השימושים המותרים בקומת מרתף, מדובר בשימוש הנוגד החלטות שניתנו בוועדת הערר ובפסקי דין במקרים דומים. כל זכויות הבנייה במקום נוצלו כולל הקלה והבקשה כללה תוספת שטחים עיקריים נוספים כולל הפיכת המקלט לשטח עיקרי, דבר המהווה סטייה ניכרת ואף לא הוצג פתרון למיגון חלופי במקום המקלט, על כן המשך פעילות הגן מהווה סיכון בטיחותי. זאת ועוד, המערערת אף ציינה כי על החלטת הוועדה לדחות הבקשה למתן היתר לשימוש חורג, לא הוגש ערר.

ביום 17.5.16 נתן בית משפט קמא את החלטתו לפיה בוטל כתב האישום לגבי כל המשיבים מהטעם כי נפל פגם בהחלטת הרשות להגיש כתב אישום מאחר ולא נשקלו כל השיקולים הרלבנטיים במיוחד היה על הרשות לשקול את הנזק שנגרם היה לילדי הגן ולהוריהם מסגירת הגן באמצע שנת הלימודים.

טענות המערערת בתמצית הן כדלקמן:

1.בית משפט קמא בחר לנהל את הגנת המשיבים למרות שהיו מיוצגים. העלה טענות בשמם ובמקומם, מאכיפה בררנית עובר לפגם בכתב האישום והורה מיוזמתו למזכירות בית המשפט לערוך רשימות תיקים ולהעבירם לצדדים. התערבות שכזו מהווה פגיעה ישירה בשלטון החוק ויצרה תחושה קשה בלב המערערת של הפרת האיזון הדיוני בין הצדדים. לדברי ב"כ המערערת, בית משפט קמא הפך להיות "שופט-חוקר" בעניין.