עפ"א 31071-10-14 טורקיה נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה זמורה רחובות

לפניי ערעור על החלטת בימ"ש שלום רחובות, כב' השופטת עיריה מרדכי בתיק

תו"ב 40804-11-10 מיום 4.9.14 בה נדחתה בקשת המערערת, הנאשמת בבימ"ש קמא ,לפסיקת הוצאות לפי סעיף 80 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

כנגד המערערת הוגש כתב אישום בתיק פלילי 40804-11-10 המייחס למערערת עבירה של שימוש במקרקעין בלא היתר, לפי סעיף 145(א)(3) יחד עם סעיפים 204(א) ו-208 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

על פי עובדות כתב האישום, המקרקעין הרשומים כגוש 3875 חלקה 125 בישוב גדרה (רח' ז'בוטינסקי 1, גדרה), נמצאים במרחב תכנון הוועדה המקומית לתכנון ובנייה "זמורה" (להלן: "המקרקעין").

החל מחודש אוגוסט 2009 או בסמוך לכך, במועד שאינו ידוע למאשימה (המשיבה בתיק שלפניי), משתמשת הנאשמת (המערערת שלפניי) במבנה המגורים שבמקרקעין בשטח של כ-221 מ"ר כגן ילדים, המערערת לא קיבלה היתר לפי הוראות חוק החוק.

במעשים אלה ביצעה המערערת שימוש במקרקעין ללא היתר.

בחלוף 4 שנים מתחילת ההליכים בבית משפט קמא, קיבלו הצדדים, הצעת בימ"ש קמא לביטול כתב האישום לפי סעיף 94(4) לחוק סדר הדין הפלילי, תשל"ז-1977.

1.טענות ב"כ המערערת:

א.ביטול כתב האישום בסיום הליך ההוכחות מהווה הוכחה לכישלון המשיבה בהוכחת האשמה שיוחסה למערערת, כתב האישום מלכתחילה הוגש ללא בסיס ראייתי – ללא יסוד לאשמה.

גם לאחר השלמת החקירה על ידי ב"כ המשיבה, נותרה המשיבה בלא ראיות של ממש, וכבר בשלב הזה, היה על התביעה לחזור בה מהאישום, ולחסוך שנתיים בניהול הליך פלילי לשווא, על לא עוול של המערערת.

ב.בימ"ש קמא טעה, באמור בסעיף 15 להחלטה, כי אין בסיס לקביעת זכאות המערערת לפיצוי, מקום שלא הייתה טעות מכוונת בביצוע החקירה, שהוביל לכשל ראייתי, הגם שהוא עשוי להוביל לזיכוי.