עפ"א 30933-10-15 נסימפור נ' עיריית אשקלון

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון בתיק ח"נ 42005-09-14 (כב' השופטת בדימוס דליה קליימן) מיום 7/10/15, במסגרתו הורשע המערער בעבירה לפי סעיף 5(ה)(1) לחוק עזר לאשקלון (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"ב-1062. עניינו של סעיף העבירה הוא העמדה או חנייה של רכב באופן שיש בו כדי להפריע או לעכב את התנועה. הערעור הוא על הכרעת הדין.

כתב האישום והכרעת הדין

1. על פי כתב האישום המתוקן (ברירת קנס), בתאריך 5/2/14 בשעה 11:14 או בסמוך לכך, ברחוב העבודה באשקלון, העמיד הנאשם את רכבו באופן שיש בו כדי להפריע או לעכב את התנועה.

    

2. בהכרעת הדין מיום 7/10/15 קבע בית משפט קמא שיש לתת אמון בעדותו של הפקח סבאסטיין סינאיוק וכי לעדותו היחידה נמצא חיזוק בתמונות שהוגשו כראיה, כמו גם בגרסת ההגנה. בית המשפט קיבל את גרסתו של הפקח, במלואה. בית משפט קמא קבע כי מעדותו של הפקח עלה, כי רכבו של הנאשם חנה על נתיב נסיעה ברחוב צר דו-סטרי, חסם שער כניסה לחצרים וגרם הפרעה לזרימה התקינה של כלי הרכב. בשני הנתיבים עמדו כלי רכב וצפרו. הפקח הגיע למקום וראה את רכבו של הנאשם חונה על נתיב הנסיעה. הרכב היה נעול, לא מונע והדו"ח נערך רק לאחר שהפקח המתין במקום דקות ארוכות ואיש לא הגיע. הפקח, אשר לעדותו האמין בית משפט קמא, העיד כי הרכב עמד נגד כיוון התנועה.

    

3. בית משפט קמא אף קבע שהנאשם הודה כי רכבו חנה באופן שנצפה בתמונה כשהוא עומד בניגוד לכיוון התנועה, מול השער, וכי המדובר הוא בכביש דו-סטרי. בית משפט קמא דחה את טענתו של הנאשם, לפיה המדובר הוא בשער כניסה לעסק של בנו, וקבע כי זהו שער כניסה למתחם של עסקים נוספים. נקבע כי הנאשם לא הביא כל ראיה לכך שהייתה זאת הכניסה לעסק של בנו. בית משפט קמא חזר וקבע עובדתית, כי רכבו של הנאשם חנה בכביש דו-סטרי כשהוא חוסם נתיב נסיעה, חוסם שער כניסה וחונה בניגוד לכיוון התנועה. בית המשפט קבע כי רכבו של הנאשם חנה במקום זמן רב. בית משפט קמא אף קבע כי הנאשם אישר שרכב שנוסע בנתיב אותו חסם יאלץ לסטות לנתיב השני כדי להמשיך בנסיעה. בית המשפט קבע כי בעדותו של הנאשם היה יותר משמץ של הודאה וחיזוק לראיות התביעה. עוד דחה בית משפט קמא את טענתו של המערער, כי הפקח לא הזדהה בפניו, באשר הרכב הושאר ללא נהג והפקח המתין כמה דקות, כך שהדו"ח הודבק על שמשת הרכב.

    

4. בית משפט קמא ציין כי הוא ער לכך שמדובר הוא בעדות יחידה של הפקח אך קבע כי אדניה מוצקים דיים כדי להוות בסיס איתן להרשעה. בית משפט קמא אף דחה את טענתו של המערער כי מתנכלים לו במזיד.

    

   טענות המערער

5. המערער טוען כי בית משפט השלום לא נתן דעתו לשקרי הפקח בעדותו. כן נטען על ידו כי אין המדובר ב"שטח סטטוטורי" כלשונו, אין שם של רחוב, אין תמרורים ואין זכות לרשות דוחות במקום. המערער טוען כי לא חנה אלא עצר כדי לפתוח שער לחניה פרטית וכי לא הייתה כל הפרעה או חסימה לתנועה.