עפ"א 28451-01-16 שחוח נ' עיריית תל-אביב

בפני ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב יפו (כב' השופט א' ברקאי) מיום 9.12.15, שניתנה בהעדר המערער ולפיה נדחתה בקשתו לביטול שני דוחות חנייה, עקב התיישנות ולחלופין בקשה להישפט באיחור.

טענות המערער בתמצית הן כדלקמן:

1.טעה בית משפט קמא בהרשיעו את המערער על אף העובדה שהמשיבה לא הציגה אישורי מסירה של משלוח הודעות התשלום וכן לא הובאה הוכחה לפיה המערער ידע על קיומן בטרם חלפה תקופת ההתיישנות של העבירות הללו.

2.העבירות נשוא הדוחות התיישנו בהתאם להוראות סעיף 225א' לחסד"פ.

3.העירייה הגישה פלטי מחשב אשר אינם קבילים. בית משפט קמא טעה כאשר לא התייחס לתקנה 44(א) אשר קובעת כי על המשיבה להוכיח כי שלחה בדואר רשום הדוחות.

4.המערער לא התגורר מעולם בכתובת אליה נשלחו הודעות התשלום.

ב"כ המשיבה טוענת כדלקמן:

1.הודעות תשלום הקנסות נשלחו למערער אשר היה בעליו הרשום של הרכב נשוא הדוחות במשרד הרישוי, בהתאם לכתובת שהופיעה במחשב משרד הרישוי. המידע ממשרד התחבורה לרבות פירטי הכתובת של בעל הרכב מתקבל אצל המשיבה בהליך מחשובי וללא התערבות יד אדם (צורפו לתגובה דנן אישורי מסירה נספח ב' וכן תצהיר נספח ג').

2.אין מדובר בפלטי מחשב של המשיבה כנטען ע"י המערער אלא באישורים תקינים החתומים ע"י הרשות הדואר . הפסיקה קבעה כי די באישורים הללו ובתצהיר על מנת להוכיח את חזקת המסירה שבסעיף 225 לחסד"פ.