עפ"א 21998-04-15 פליישר ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה זמורה רחובות

לפניי ערעור על הכרעת דין, בית משפט קמא רחובות, בתיק 55638-11-12 במסגרתה נקבע, כי השימוש במרפסת דירתם של המערערים, הוא שימוש אסור ולאור כך הורשעו המערערים בעבירה של שימוש ללא היתר, כמצוין בכתב האישום.

לטענת ב"כ המערערים אין מחלוקת עובדתית בין המשיבה למערערים ומדובר בשאלה משפטית בלבד, שעניינה, האם מרפסת שנבנתה על פי היתר כדין, אך נסגרה ללא היתר, אסורה בשימוש.

מוסיף וטוען ב"כ המערערים, כי מדובר בדירה שנרכשה על ידי המערערים כשהמרפסת סגורה וזאת מבלי שידעו כי סגירתה, בוצעה ללא היתר.

בית משפט טעה בשעה שהרשיע את המערערים בעבירת השימוש, לאור העובדה כי אין מגבלה, ואין הגדרה בחוק הקובעת מהו שימוש במרפסת כמרפסת, ועל כן חל הכלל מהדין הפלילי לפיו, מה שלא הוגדר או נאסר במפורש בחוק, הוא מותר.

זאת ועוד, המרפסת עצמה, על אף שיש לה גג ותריסים, תחומה בקיר עם דלת יציאה בין הבית למרפסת, שימוש במרפסת אינו מוגבל לשימוש בישיבה באוויר הפתוח, ועל כן טעה בית משפט בקביעתו כי מדובר בשטח מרפסת שהוא אינטגרלי מהדירה עצמה.

במסגרת הערעור מתבקש בית המשפט לבטל הכרעת הדין וגזר הדין לקבוע כי סגירת המרפסת אינה הופכת אותה אוטומטית לחלק אינטגרלי מהדירה.

המשיבה מתנגדת להתערבות בפסק דין בית משפט קמא מן הטעם כי סגירת מרפסת שבוצעה ללא היתר, גוררת בעקבותיה שימוש במבנה ללא היתר, יש לזכור כי על פי חוק התכנון והבנייה, מה שלא הותר בתכנית ו/או בהיתר, הינו דבר אסור. סגירת מרפסת על פי החוק והתקנות, טעונה היתר. ראה סעיף 145(א)(3) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") בתקנות התכנון והבניה (עבודה בשימוש הטעונים היתר) תשכ"ז-1977, תקנה 1(3).

עוד נטען על ידי ב"כ המשיבה כי לא ניתן במקרה זה של המערערים, להכשיר בדיעבד סגירת המרפסת, לאור העובדה שלא נותרו זכויות בנייה במבנה נשוא הערעור. בשעה שהייתה המרפסת פתוחה, קרי, לא מקורה, הרי שטחה לא נכלל בחישוב שטח הדירה על פי הגדרת תקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בנייה בתכניות ובהיתרים) תשנ"ב-1992.

לגופו של עניין דין הערעור להידחות.

חוק התכנון והבנייה, סעיף 145(א) לחוק קובע:

145. (א) לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין, היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:

(1).....;