עפ"א 20663-07-16 עירית רעננה נ' בדיר ואח'

1.בפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בכ"ס מיום 2.6.16 (כב' השופט פרייז) – בתיקים 58418-02-16, 11205-02-16 ו-25323-01-16.

בהחלטתו, איפשר בית משפט קמא למשיבים להישפט באיחור על העבירות שביצעו והרשיעם, - לצורך ביטול הוצאות הגביה שהושתו עליהם בהליכי הגביה שננקטו כנגדם.

2.כמפורט בהודעת הערעור:

המשיב מס 1 הורשע בעבירה על חוק העזר העירוני של המערערת בדבר העמדת רכב וחנייתו והושת עליו קנס. הרשעתו של המשיב 1 הינה על פי הודעת תשלום קנס מס' סXXXשנרשמה בגין עבירה שבוצעה ביום 5.4.12. הקנס שהושת על פי הודעה זו הפך לחלוט ביום 30.1.13 לאחר שהודעת תשלום הקנס נשלחה אל המשיב 1, בדואר רשום, ביום 30.10.12 ומאחר שהמשיב 1 לא נקט באחת הדרכים הקבועות בסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב – 1982 (להלן:"החסד"פ").

המערערת פעלה לגביית חובו של המשיב 1 בגין הקנס לאחר שהפך לחלוט. בגין חלק מהפעולות שנאלצה המערערת לבצע במטרה לגבות את החוב, בהתאם לפקודת המסים (גביה) (להלן: "פקודת המסים גבייה"), הושתו על המשיב 1 ההוצאות שהוציאה המערערת בפועל, וזאת בהתאם לסעיף 12ט לפקודה.

המשיבה מס 2 הורשעה בעבירה על חוק העזר העירוני של המערערת בדבר העמדת רכב וחנייתו והושת עליה קנס. הרשעתה של המשיבה 2 הינה על פי הודעת תשלום קנס מס' XXXשנרשמה בגין עבירה שבוצעה ביום 16.6.08. הקנס שהושת על פי הודעה זו הפך לחלוט ביום 26.2.09 לאחר שהודעת תשלום הקנס נשלחה אל המשיבה 2 בדואר רשום, ביום 1.12.08, ומאחר שהמשיבה 2 לא נקטה באחת הדרכים הקבועות בסעיף 229 לחסד"פ.

המערערת פעלה לגביית חובה של המשיבה 2 בגין הקנס לאחר שהפך לחלוט. בגין חלק מהפעולות שנאלצה המערערת לבצע במטרה לגבות את החוב, בהתאם לפקודת המסים (גביה), הושתו על המשיבה 2 ההוצאות שהוציאה המערערת בפועל, וזאת בהתאם לסעיף 12ט לפקודה.

המשיבה מס 3 הורשעה בעבירה על חוק העזר העירוני של המערערת בדבר העמדת רכב וחנייתו והושת עליה קנס. הרשעתה של המשיבה 3 הינה על פי הודעת תשלום קנס מס' XXXשנרשמה בגין עבירה שבוצעה ביום 18.2.14. הקנס שהושת על פי הודעה זו הפך לחלוט ביום 16.12.14 לאחר שהודעת תשלום הקנס נשלחה אל המשיבה 3 בדור רשום, ביום 16.9.14, ומאחר שהמשיבה 3 לא נקטה באחת הדרכים הקבועות בסעיף 229 לחסד"פ.

המערערת פעלה לגביית חובה של המשיבה 3 בגין הקנס לאחר שהפך לחלוט. בגין חלק מהפעולות שנאלצה המערערת לבצע במטרה לגבות את החוב, בהתאם לפקודת המסים (גביה) הושתו על המשיבה 3 ההוצאות שהוציאה המערערת בפועל, וזאת בהתאם לסעיף 12ט לפקודה.

3.לטענת המערערת – חרג בית המשפט קמא מסמכותו כשנתן למשיבים רשות להישפט באיחור אך לצורך ביטול הוצאות הגביה שהוטלו עליהם – כלשונו - "כך שמקבל הודעת הקנס שב למצב בו היה בתחילת ההליך הפלילי, כשעמדה לו זכותו לסיים ההליך באמצעות קנס המקור", וזאת בשל הפער בין סך החוב – לבין קנס המקור, ומחמת מדיניות שיפוטית המאפשרת תשלום קנס מקורי נשוא הודעת קנס מסוג ברירת משפט – גם למי שפונה באיחור לבית המשפט.

עוד ציינה המערערת כי הרשעותיהם של המשיבים חלוטות מראשית 2013, 2009 ו-2014 (בהתאמה) ובקשותיהם הוגשו בניגוד למועדים הקבועים בחוק, ולאחר שאף לא הכחישו את ביצוע העבירות על ידם.