ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום נ' אבו קרינאת

הרקע

1. לפני ערעור המדינה על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ג' אמוראי) מיום 19.1.17, בה ניתנה ארכה לביצוע צו הריסה מנהלי ביחס למסגד פעיל, למשך 6 חודשים, וזאת לאחר שהבקשה לביטול צו ההריסה נדחתה בהסכמה.

2. ערעור זה הגיע לבית משפט זה, לאחר סדרה של ערעורים שהגישה המדינה, תוך זמן קצר, לגבי החלטות דומות של בית משפט השלום בבאר שבע, לגבי מבנים פרטיים. ערעורים, בהם טענה המדינה שבית משפט השלום שינה מהמדיניות בה נקט בעבר, והחל לדחות מועד ביצוע הריסה לתקופות ממושכות, תחת תקופות קצרות יותר שהיו מקובלות בעבר.

3. ערעורים אלו נדונו לאחר הגשת הערעור דנן, וניתנו בהם החלטות. בהחלטה הראשונה, בעפ"א 8591-02-17 מדינת ישראל נ' אבו גוינה (9.4.17), נדונה שאלת המדיניות הכללית של בית משפט בנושא עיכוב ביצוע של צווי הריסה מנהליים, אשר כבר אושרו על ידי בית המשפט. ההחלטה התייחסה למדיניות המקובלת, לפסיקת בית המשפט העליון לעניין מטרת צווי ההריסה המנהליים, פסיקת בית המשפט העליון לעניין מועדי ביצוע צווי ההריסה, משמעות הצפי להיתר שהוא "בהישג יד" ועוד. כן ניתנה התייחסות לתיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, כהבעת עמדה של המחוקק, והשפעת התיקון על שיקול הדעת של בית המשפט אף ביחס לצווים תלויים ועומדים. זאת, כאשר לעניין צווי הריסה מנהליים אשר ניתנים לפי החוק המתוקן, הרי המחוקק הגביל עוד יותר את האפשרות להימנע מאישור צו הריסה או לדחות את ביצועו.

4. משמע, במסגרת הליך זה, אין צורך לדון בשאלות העקרוניות אותן מעלה המדינה בערעורה, וניתן לדון בקצרה לגופו של הערעור, תוך השלכת העקרונות הכלליים על נסיבות המקרה.

5. לגופו של עניין, במקרה דנן מדובר במבנה ציבורי אשר נבנה ללא היתר. כעולה מטיעוני הצדדים, מסתבר כי מדובר במבנה בהיקף של כ-550 מ"ר, רצפתו בטון, קירותיו בלוקים ותקרתו פאנל מבודד. המבנה נבנה בשטח אשר ייעודו, על פי התכנית הנוכחית, חקלאות ומרעה. המבנה נבנה ומשמש בפועל, מאז אכלוסו, כמסגד. מסגד, אשר נמסר כי משרת כ- 400 מתפללים, אשר להם מבנה אחר בסביבה לקיים בו את תפילותיהם. עוד מסרו הצדדים, כי במקום היה מבנה אחר אשר שימש לתפילה, מבנה ישן בן עשרות שנים, אשר היה בנוי גם כן ללא היתר. בשלב מסוים, מצב בדק הבית היה כה רעוע, עד כי נדרש לבנות אותו מחדש. לכך תרמו המתפללים ובנו את בית תפילתם מחדש. דא עקא, שהמבנה נבנה ללא היתר, ומבלי שהתבקש היתר, וכאשר ייעוד השטח, בשלב הזה, כלל אינו מאפשר בניית של מבנה ציבור.

6. יאמר כי הועדה המקומית לתכנון ובניה, בהתייעצות שערכה עמה הוועדה המחוזית לקראת הוצאת צו ההריסה, הודיעה כי תפעל לשינוי ייעוד הקרקע, על מנת להביא להכשרת המבנה. מטעם זה סברה הרשות המקומית שאין מקום ליתן צו הריסה.

7. צו ההריסה המנהלי הופק ביום 29.12.16. ביום 18.1.17 הוגשה בקשה לביטול צו ההריסה המנהלי. בדיון שהתקיים ביום 19.1.17, הודיעה ב"כ המשיב כי אכן אין עילה לביטול צו ההריסה המנהלי. יחד עם זאת, נתבקשה ארכה להסדרת חוקיות המבנה. זאת, לאחר שהוועדה המקומית לתכנון ובנייה אבו בסמה, הכינה תכנית נקודתית לתיקון התב"ע, כך שתותר בניית מבנה ציבור, וניתן יהיה לאשר את בניית המסגד. כן הוסבר אז כי מדובר במבנה תפילה יחיד, של כ- 400 איש, אשר מבקשים במקום זה לממש את זכותם לפולחן, ויש לאפשר להם למצוא פתרון. המדינה הודיעה כי "אנו נוכל להסכים לארכה של 3 חודשים כמקובל בתיקים דומים לצורכי התארגנות על מנת לפנות המבנה לבצע הריסה עצמית".

8. בית המשפט בהחלטתו דחה את הבקשה לביטול צו ההריסה, בהסכמה. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שמדובר במקום תפילה יחיד באזור, המשמש כ- 400 מתפללים, ניתנה ארכה בת 6 חודשים, עד יום 18.7.17 "להסדרה וקבלת היתר כדין". כן נקבע כי, אם לא יינתן היתר, יש לבצע את ההריסה העצמית עד אותו מועד, ואם לא כן, תהא הרשות רשאית להרוס המבנה תוך 60 יום לאחר מכן.

    

   הערעור והתשובה