עפ"א 18877-09-15 בן יששכר(אסיר) נ' עירית תל-אביב-יפו

1.המערער משיג על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים מיום 8.9.15 (כב' השופט אביים ברקאי) בתיק 01-11096/10 שלפיה נדחתה בקשתו לעיכוב ביצוע של צו הריסה שהוטל עליו בתאריך 3.5.15 כחלק מגזר הדין שניתן כנגדו בתיק זה . המערער מלין בנוסף על חיובו וחיוב בתו (מבקשת 2 בבקשה) לשלם ביחד ולחוד הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪.

2.אין חולק כי גזר הדין נגד הנאשם ניתן לאחר הליך הוכחות ממושך שהתנהל בבית המשפט לעניינים מקומיים. ערעורים שהגיש הנאשם על הכרעת הדין וגזר הדין נדחו הן בבית המשפט המחוזי (עפ"א16281-05-15) והן בבית המשפט העליון (ע"פ 4575/15). גם בקשות שהגיש הנאשם לבית המשפט המחוזי והעליון לעיכוב ביצוע צו ההריסה נדחו.

למרות שמדובר בגזר דין חלוט, ולמרות שהערכאות השונות לא נעתרו לעיכוב ביצוע גזר הדין, פנה המבקש בתאריך 25.8.15 לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה נוספת, חדשה, לעיכוב ביצוע צו ההריסה בנימוק שהוא מתעתד להגיש בקשה להיתר בנייה בהתייחס לבנייה שבגינה הורשע. בקשה זו נדחתה כאמור על ידי כב' השופט ברקאי - ומכאן הערעור הנוכחי.

3.יצוין, כי בין לבין , במסגרת התיק הנוכחי, ניתנה החלטת ביניים על ידי כב' השופט בני שגיא שבמסגרתה דחה את בקשת המערער לעכב ארעית את ביצוע צו ההריסה ואולם הורה על עיכוב תשלום הוצאות המשפט.

4.ואלה טענות המערער בקצרה:

4.1.שגה בית המשפט בכך שהטיל הוצאות על בתו שכלל איננה חתומה על הבקשה שהוגשה בשמו. המערער הסביר, שהבקשה הוגשה על ידי חברתו כרמית אריאל אשר חתמה עליה במקומו בהינתן שהוא היה אסיר באותה עת.

4.2שגה בית המשפט בכך שהתעלם מאישור מהנדס שצורף לבקשה לפיו המהנדס שוקד על הכנת תוכניות לצורך הגשת בקשה להיתר בנייה שבהתייחס לנכס שלגביו הוצא צו ההריסה.

4.3.שגה בית המשפט בכך שהתעלם מהחלטת כב' השופטת קוברסקי שקבעה שיש לבדוק את טענות המערער. במקום זאת הועבר התיק שוב להחלטתו של המותב הקודם שדן בתיק במקום למותב חדש

4.4.שגה בית המשפט בכך שהתעלם מפסק דין אחר שניתן בעניינו שלא אחר המתגורר בסמיכות לו (משפחת שאיו) ששם, למרות צו הריסה שהוצא, ניתן אישור בית המשפט להוציא היתר בנייה.

4.5.בית המשפט שגה בכך שלא קבע דיון בבקשה בנוכחות המהנדס ושאר הצדדים ונתן החלטתו על סמך כתבי טענות גרידא.

5.וכך השיבה ב"כ המשיבה:

5.1ב"כ המשיבה הסבירה כי מעטים הם התיקים בבית המשפט לעניינים מקומיים שהעסיקו את המערכת כה רבות כתיק זה, שבו לא היה הליך או סעד שהמערער לא ניסה לנצל, תוך הגשת בקשות אינספור. היה בהחלט מקום לחייב בהוצאות בגין הבקשה הנוכחית שהיא בקשת סרק שהוגשה במודע שלא כדין, ושלא על פי הכללים והתקנות.

5.2אשר לטענת הנאשם שלא היה מקום להשית הוצאות על בתו, טענה המשיבה שבתו של המערער לא רק מופיעה בכותרת הבקשה אלא הבקשה מנוסחת בעצם מפיה. היא הייתה מעורבת בהליך ואף העידה בו. בכל מקרה, מאחר שההוצאות הוטלו "ביחד ולחוד", אין מניעה שהמערער ישלמם.

5.3לטענת המשיבה, אין ממש במכתבו של מתכנן השלד מאמון זידאן שצורף לבקשה. לא זו בלבד שלא ברור כלל אם מדובר במי שהוא מהנדס בהכשרתו, אך גם בהנחה שכן, לא עולה ממכתבו שהבקשה להיתר היא מגובשת ועתידה להיות מוגשת בקרוב, אלא בסך הכל כתוב בו שבתו של המערער פנתה אליו וכי הוא מבקש אורכה של 6 חודשים כדי להכין תוכנית.