עפ"א 15963-01-15 רייסינג בע"מ ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז מרכז

1.מונחת לפניי בקשה להורות על עיכוב ביצוע כניסת צו הפסקת עיסוק לתוקף, במסגרת ערעור שהוגש כנגד החלטת בית-משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט שטרנליכט), מיום 30/12/14 בת"פ 39681-06-10 (עפ"א 15963-01-15 אשר קבוע לדיון בבימ"ש זה ביום 23/3/15).

2.ברקע הבקשה כתב אישום אשר הוגש ביוני 2010 בבית-משפט השלום בפתח תקווה, בו נטען בתמצית, כי המבקש 2 (להלן: המבקש), שהינו מנהל פעיל במבקשת 1, ביצעו עבודות בנייה במקרקעין בסטייה מהיתר בנייה שניתן (הציבו מספר מבנים יבילים, בנו גדרות, ביצעו עבודות בטון ובנו משטח אספלט במקרקעין) וכן כי ביצעו במקרקעין שימוש למרכז ספורט מוטורי/מרכז נהיגה, שהינו שימוש חורג הטעון היתר, אשר המבקשים לא קיבלו היתר לבצעו. במהלך שנת 2013 גובש הסדר טיעון שכלל הסכמה חלקית לעניין העונש. המבקשים הורשעו על פי הודאתם בביצוע העבירות הרלבנטיות וביום 7/4/14 ניתן גזר דין (מפי כב' השופטת קמיר-וייס), שבו הוטלו על המבקשים עונשי קנס וכן נצטוו לחתום על התחייבות להימנע מעבירה. בנוסף, על המבקש נגזרו 7 חודשי מאסר על תנאי בתנאים שפורטו בגזר הדין.

במסגרת גזר-הדין ניתנו הוראות באשר לצו הריסה וצו הפסקת שימוש, כאשר נקבע כי צו ההריסה וצו הפסקת השימוש ייכנסו לתוקף ביום 31/12/14.

3.ביום 9/12/14 הגישו המבקשים בקשה לדחיית מועד כניסת הצווים השיפוטיים לתוקף למשך 12 חודשים נוספים, דהיינו, עד ליום 31/12/15. בהחלטה נושא הערעור, נעתר בית-משפט קמא באופן חלקי לבקשה וקבע, כי מכיוון שקיים אופק תכנוני סביר ועל מנת שלא לגרום למצב בלתי הפיך, יידחה מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה למשך 6 חודשים נוספים. עם זאת, בית-משפט קמא דחה את הבקשה ככל שהיא נוגעת לצו הפסקת עיסוק. בית-משפט קמא ציין, כי מאז ניתן גזר הדין חלפו כ- 9 חודשים במהלכם ממשיכים המבקשים לעשות שימוש בלתי חוקי במקרקעין תוך הפקת רווחים, ואין להתיר המשך מצב שבו ממשיכים בשימוש הנוגד את תוכניות המיתאר החלות עתה על המקרקעין. עוד הוסיף בית-משפט קמא, כי עיכוב ביצועו של צו הפסקת השימוש נועד לאפשר למבקשים התארגנות מתאימה לצורך העתקת הפעילות או מציאת פעילות חלופית מתאימה. עד למועד כתיבת ההחלטה לא הועתקה הפעילות ולכן בית-משפט קמא סבר, כי אין מקום להתיר המתנה נוספת לתוצאות ההליכים התכנוניים שתוצאותיהם עדיין אינם ברורים לחלוטין. הנמקה נוספת המופיעה בהחלטת בית-משפט קמא היא, כי המשך השימוש הבלתי חוקי במקרקעין מעביר מסר של אי עמידה על הוראות החוק ויתכן שאף נגרם מטרד ממשי למי שנמצא בסביבות אותם מקרקעין ומקפיד לעשות בהם את השימוש החוקי בלבד.

4.לאחר מתן החלטה זו, ולבקשת ב"כ המבקש, עיכב בית-משפט קמא את מועד כניסת צו הפסקת שימוש לתוקף עד ליום 8/1/15 על מנת לאפשר למבקש שהות להגיש ערעור כנגד החלטתו.

המבקש אכן הגיש ערעור ביום 8/1/15, ובאותו היום ניתנה החלטה על ידי כב' סגן הנשיא, השופט יעקב, לפיה אין מקום למתן צו במעמד צד אחד. הוסיף כב' השופט יעקב, כי אילו סברו המבקשים כי הדין עימם, היו מזדרזים ומגישים את ערעורם ולא ממתינים ליום האחרון. כן ציין, כי המדובר בצו הפסקת עיסוק, כך שלא ייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך.

5.שמעתי טיעוני הצדדים, עיינתי בבקשה ובהודעת הערעור על נספחיה ושוכנעתי כי דין הבקשה להידחות, וכי לא נפלה שגגה בהחלטת בית-משפט קמא.

6.ב"כ המבקשים המלומד העלה על הכתב ובעל-פה מספר טיעונים, ואפרט את העיקריים שבהם. לגישתו, סיכויי הצלחת הערעור הינם טובים ואף למעלה מכך, שכן בית-משפט קמא שגה כאשר לא החיל את אותן אמות מידה שיישם באשר לצו ההריסה, גם לגבי צו הפסקת השימוש. עוד הוסיף, כי משקבע בית-משפט קמא כי קיים "אופק תכנוני", הרי שאופק זה ישים גם לעניין דחיית מועד כניסתו לתוקף של צו הפסקת השימוש. כן נטען, כי בית-משפט קמא ביסס החלטתו על שני רכיבים בלתי רלבנטיים, אשר אף לא הוזכרו בגזר-הדין ו/או הוכחו, שעניינם אי-ניצול הארכה לטובת העתקת הפעילות או גרימת מטרד כתוצאה מפעילות המתחם. בנוסף, היפנה ב"כ המבקשים לפעילות הייחודית המבוצעת במתחם, שהיא פעילות מצילת חיים, ממנה התעלם בית-משפט קמא.

הפן השני של טיעוני ב"כ המבקשים נוגע לנזקים הקשים אשר ייגרמו, באשר המדובר במקור פרנסתו היחיד של המבקש, ובנוסף לא יוכלו המבקשים לעמוד בהתחייבויות כספיות אדירות שנטלו על עצמם.

7.ב"כ המשיבה עתרה לדחות את הבקשה על הסף בשל אי-נקיון כפיים, על רקע העובדה שלאחר מתן החלטתו של כב' סגן הנשיא, השופט יעקב, וביום 12.1.15, נערכה ביקורת במקום ונמצא שהתקיימה פעילות הדרכה במתחם, כאשר המבקש שהה במקום. ב"כ המשיבה חזרה על השתלשלות העניינים במקרקעין, כאשר העבירות החלו להתבצע עוד בשנת 2006, ולמרות כל ההליכים בהם נקטה המשיבה – לרבות קיומו של צו הריסה קודם, הרי שהכל הוקם מחדש, ועד לעת הנוכחית המשיכו בפעילויות והשימושים המתוארים.

ב"כ המשיבה פירטה והסבירה מדוע לגישתה לא קיים "אופק תכנוני" על רקע התנגדויות רבות לתכנית מח/281, כאשר בשלב זה המבקשים זנחו את הכוונה להגיש בקשה לשימוש חורג לאחר שהובהר להם, לטענתם, כי זו לא תאושר.

באשר לנזק טענה, כי המדובר בנזק כלכלי בלבד, כאשר השיקול הכלכלי זניח לעומת השיקול של שמירה על החוק. הוסיפה, כי מכיוון שהמקום פעול ללא היתר, הרי שהפעילות במקום מתבצעת מבלי שבוצעו הליכים מתבקשים, כך שאם ייפגע שם אדם או תיגרם תאונה, מישהו יצטרך לתת את הדין על כך.