עפ"א 13534-07-14 חלבי ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

לפני ערעור על החלטת בית-משפט השלום בעכו (כב' השופטת בש), מיום 24.4.14 במסגרת ת"פ 18330-05-09, הדוחה את בקשת המערערים לביטול כתב האישום כנגדם בגין קיומה של "הגנה מן הצדק", מכוח סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"), ודוחה אף את בקשתם החלופית לעיכוב הליכים בתיק.

רקע עובדתי:

1. המערערים היו הבעלים החוקיים של קרקע המצויה בשמורת הטבע בהר מירון. לימים הוגדרה הקרקע על-ידי המדינה כקרקע חקלאית. המערערים פנו אל רשות הטבע והגנים ומוסדות התכנון בבקשה להקמת בריכת שחייה ומועדון ספורט, אך בתגובה נאמר להם כי אין אפשרות לאפשר את השימוש האמור בשמורת הטבע הר מירון. בהמשך לכך, התקיים משא ומתן בין המערערים לבין רשות הטבע והגנים ומנהל מקרקעי ישראל, אשר במסגרתו, לטענת המערערים, ניתנה להם הבטחה כי במידה ויסכימו להחליף את הקרקע בהר מירון בקרקע בשמורת הטבע בית ג'אן, יתמכו הרשויות בהקמת בריכת השחייה ומועדון הספורט, על אף שעסקינן בשמורת טבע. ההחלפה האמורה אכן התבצעה, המערערים קיבלו שטח בשמורת הטבע בית ג'אן, והגישו בקשה למתן היתר לבניית בריכת שחייה ומועדון ספורט בקרקע שבשמורת הטבע בית ג'אן (להלן: "הקרקע").

2. המערערים לא המתינו לקבלת היתר בנייה כחוק, וכפי שנטען בכתב האישום אשר הוגש כנגדם, הם הקימו על הקרקע בריכת שחייה בשטח כולל של כ-325 מ"ר ומבנים נוספים מסביב לה, כפי שיפורט להלן, ללא היתר ובניגוד לייעוד הקרקע, אשר מיועדת לחקלאות ולשמורת טבע. המבנים הנוספים שנבנו ללא היתר הינם כדלקמן: הכשרת רצועת קרקע ברוחב של כ- מסביב לבריכה, בריכה לפעוטות בשטח כולל של כ-20 מ"ר, מבנה מבנייה קשיחה בשטח כולל של כ-115 מ"ר, מבנה עץ בשטח כולל של כ-75 מ"ר, מדרגות יצוקות מבטון וקירות תומכים בכל חלקי האתר ודרך גישה בשטח של כ-300 מ"ר (להלן ביחד: "המבנים").

3. בגין הבנייה הנ"ל, ללא היתר, הורשעו המערערים בת"פ 3998/03 (שלום עכו) בעבירה של בנייה ללא היתר והוטל עליהם צו הריסה (להלן: "צו ההריסה"). צו ההריסה נכנס לתוקף ביום 1.6.07, ובמסגרת ערעור על גזר הדין (ע"פ 2682/07 מחוזי חיפה), נדחה מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה ליום 6.6.08.

4. משלא ביצעו המערערים צו ההריסה עד ליום 28.10.08, ואף המשיכו לבצע שימוש במבנים, ולבנות מבנים נוספים ללא היתר (בריכת שחייה לילדים בשטח כולל של כ-40 מ"ר, וכן מכולה המשמשת כקיוסק בשטח כולל של כ-8 מ"ר), הוגש כנגדם כתב אישום נוסף ובו מיוחסות להם עבירות של אי-קיום צו הריסה שיפוטי, אי-קיום צו איסור שימוש וביצוע עבודות בנייה. כתב האישום הנוסף מתברר בתיק של בית המשפט קמא, נשוא הערעור הנוכחי.

5. עם תחילת ההליכים בבית המשפט קמא, הגישו המערערים בקשה לביטול כתב האישום, בגין קיומה של הגנה מן הצדק. בית-המשפט קמא דחה את בקשתם של המערערים לבטל את כתב האישום. נקבע כי רשות הטבע והגנים, אשר נטען כי הודיעה שהיא שוקלת בחיוב את אישור בקשת המערערים להכשרת הבנייה, אינה הרשות התכנונית המופקדת על מתן היתרי בנייה. זאת ועוד, צוין כי מתן האורכה לביצוע צו ההריסה על-ידי הוועדה המחוזית, אין בו כדי להונות את המערערים בטענת שווא כי תושלם תוכנית המתאר הכללית עד למועד תוקפו של הצו, שכן האורכה ניתנה בהחלטה שיפוטית. לגופו של עניין נקבע כי לא ניתן לטעון לביטול כתב האישום מכוח הגנה מן הצדק או מכוח החלת דוקטרינת הביקורת המנהלית בפלילים, ככל שהמדובר הוא בהפרת צווים שיפוטיים, מה גם שביטול כתב האישום מכוח טענות שכאלו ישדר הרשאה להמשך עבריינות הבנייה ולעידוד הפרת צווים שיפוטיים. כמו כן, דחה בית-המשפט קמא את בקשת המערערים לעכב את ההליכים נגדם לצורך מיצוי ההליך להכשרת הבנייה.

6. כנגד החלטה זו, מיום 24.4.2014, הוגש הערעור הנוכחי.

   טענות הצדדים:

7. המערערים מעלים טענות רבות, אשר מחייבות לשיטתם את המסקנה כי יש לבטל את כתב האישום כנגדם. יצוין כי טענות אלו נטענו גם בפני בית-המשפט קמא, אשר דן בהן באריכות ובצורה מפורטת, והחליט לדחות אותן ולא לבטל את כתב האישום.