עפ"א 13255-02-16 א.ע. סמארה בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה בקעת בית הכרם

1.לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כבוד השופטת הבכירה רמה לאופר-חסון), מיום 22.12.15 (הכרעת דין וגזר דין) בתיק תו"ב 7766-10-10 (להלן: "פסק דין קמא"), אשר הרשיע את המערערת בעבירות של ביצוע עבודות בלא היתר ושימוש במקרקעין בניגוד לייעודם, כשביצוע העבודה/השימוש טעונים היתר, עבירות לפי סעיפים 145(א)(2), 145(א)(3), 204(א), 208 ו- 218 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

בערעורה טוענת המערערת, שבניהול ההליך על ידי בימ"ש קמא נפלו פגמים מהותיים, המצדיקים זיכוייה מהעבירות שיוחסו לה בכתב האישום ולחילופין מצדיקים הם ביטול הכרעת הדין וגזר הדין והחזרת התיק לבימ"ש קמא, על מנת שידון בו מחדש.

לחילופי חילופין מבקשת המערערת, לבטל את גזר הדין ולהורות על החזרת התיק לבימ"ש קמא, בפני מותב אחר, אשר ישמע טיעונים לעונש ויגזור את הדין מחדש.

2.טענתה העיקרית של המערערת היא, שבימ"ש קמא הכריע את הדין, לאחר שמיעת טענות מקדמיות בלבד, ללא שהמערערת נתנה תשובה לגוף כתב האישום המתוקן שהוגש לתיק.

לאחר שבחנתי את ההליך בבימ"ש קמא ונתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים, סבורה אני שהדין עם המערערת. מעיון בפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו בבימ"ש קמא מצאתי, כי בימ"ש קמא דחה את הטענות המקדמיות ובאותה נשימה הכריע את הדין והרשיע את המערערת, ללא שעובר לכך קוימה הקראה, כסדרה. לפיכך, על אף הזמן השנים הרבות שעברו מאז הגשת כתב האישום, אינני רואה מנוס מקבלת הערעור והחזרת התיק לבימ"ש קמא, על מנת שידון בתיק מחדש, מהשלב שלאחר הכרעה בטענות המקדמיות שהעלה הסנגור.

3.כתב האישום המקורי בתיק קמא הוגש ביום 3.10.2010. לאחר הליכים שנמשכו שנים ושאין צורך לפרטם, הוגש כתב אישום מתוקן.

בכל הפרוטוקולים שנרשמו בבימ"ש קמא לא מצאתי שקוים הליך של הקראה, לא של כתב האישום המקורי ולא של כתב האישום המתוקן. אמנם, הסנגורים שייצגו את המערערת (ובזמנו - גם את מנהלה שבינתיים הלך לעולמו וההליך נגדו הופסק), התייחסו, בטיעוניהם, לכתב האישום, אולם התייחסות זו לא נעשתה במסגרת הקראה, אלא במסגרת דיון בו העלו הסנגורים את הטענות המקדמיות שבפיהם, לעניין יעוד המקרקעין והשימושים המותרים בהם.

4.אציין, כי לא נעלם מעיניי, שבישיבת יום 11.6.12 נקבע התיק "להקראה נוספת", אך עיון בפרוטוקולים שלפני כן מעלה, כי לא קוימה כל הקראה. בישיבה שלאחר מכן (שהתקיימה ביום 30.1.13), שוב ביקש התובע לבדוק את טענות הסנגור ונקבעה תזכורת פנימית לקבלת עמדת התביעה לעניין טענות ההגנה.

ישיבות רבות התקיימו ונדחו על מנת שהמאשימה תלבן, בינה לבינה, את טענות ההגנה בדבר ייעודם של המקרקעין והשימוש המותר בהם, תוך שהתיק נקבע, מפעם לפעם, לתזכורת תביעה, עד שבסופו של דבר הוגש כתב אישום מתוקן.