עפ"א 10945-09-16 קריצמן נ' עיריית תל-אביב

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופט ע' מסארווה) מיום 31.3.16 לפיו הורשע המערער בעבירה על סעיף 12(א) לחוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו), תשמ"ד-1983 (להלן: "חוק העזר") בארבעה אישומים. פסק הדין ניתן בהעדר המערער ונגזר על המערער קנס בסך 1,000 ₪. המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין אולם בקשתו נדחתה ביום 13.6.16.

הרקע:

המערער קיבל ארבע הודעת קנס בגין עבירה על סעיף 12(א) לחוק העזר דנן, העמדת רכב במקום חנייה מוסדר ללא תשלום אגרת הסדר חנייה. המערער לא הופיע לישיבת בית המשפט מיום 7.5.15 למרות שהוזמן כדין ולכן הורשע בהעדרו ביום 11.5.15 ונגזר עליו קנס בסך 100 ₪ בכל אחד מהתיקים הללו. ביום 8.7.15 הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין דנן מהטעם שהיה חולה במועד 7.5.15.

ביום 8.10.15 ביטל בית משפט קמא את פסק הדין דנן והורה לזמן את המערער לישיבת הקראה.

ביום 14.1.16 התקיים דיון/הקראה, המערער הופיע, טען טענותיו וביקש לקבוע דיון לשמיעת ראיות. בית משפט קמא קבע כי הראיות יישמעו ביום 31.3.16 בשעה 11:30 וכי במועד זה על הצדדים להביא את עדיהם וראיותיהם.

ביום 31.3.16 לא התייצב המערער בבית משפט קמא למרות שמועד הדיון האמור נקבע בנוכחותו. בית משפט קמא נתן פעם נוספת פסק דין בהעדרו, התחשב בכך שארבעת הפקחים התייצבו בבית משפט למתן עדות וגזר על המערער קנס כולל בסך 1,000 ₪.

ביום 5.6.16 הגיש המערער פעם נוספת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות וטען כי נאמר לו במזכירות בית משפט קמא כי תשלח לו "הזמנה רשמית" בדואר, והזמנה שכזו לא הומצאה לו.

ביום 13.6.16 דחה בית משפט קמא את הבקשה דנן מהטעם שהמערער היה נוכח במעמד קביעת הדיון להוכחות, והוזהר בחובת התייצבותו וכן כי בעבר כבר נעתר בית משפט קמא לבקשתו לביטול פסק דין ומדובר בבקשה לביטול פסק דין שני בפרשה זו.

טיעוני המערער:

1.פסק הדין של בית משפט קמא ניתן ללא נימוקים לגופו של עניין, בנסיבות הללו ורק בשל כך יש לבטלו.

אין כל נימוקים בפסק הדין מדוע אין בשפיטתו של המערער בהעדרו משום עיוות דין למרות שהטענות המשפטיות והעובדתיות הוצגו בפני בית משפט קמא בהקראה.

2.למערער היה תו חניה אזורי המודבק על חלון רכבו משנת 2006 ולכן אין הוא חייב, לטענתו, בתשלום אגרת חנייה כאשר חנה בכחול-לבן. למרות זאת נרשמו לו הדוחות נשוא הדיון.

3.נציגת המשיבה טענה כי תו החניה איננו בתוקף, הוא בוטל בשנת 2011 מאחר והמערער שינה את מקום מגוריו בעיר תל אביב ואף נשלחה לו הודעה על כך. לטענת המערער, הוא לא קיבל מעולם הודעה שכזו, ולא ידע על ביטול תו החניה.