עע"מ 7864/14 שמעון כהן נ' שר הפנים

            בקשה למתן צו ביניים לעיכוב הליכי אכיפה והרחקה נגד המבקשת עד להכרעה בערעור. 

רקע עובדתי

1.        המבקשת, אזרחית מולדובה, ילידת 1980. לפי הצהרתה, הסתננה לישראל דרך מצרים בשנת 2000. ביום 27.9.2006 עוכבה על-ידי יחידת האכיפה של המשיב במקום עבודתה, דירה ששימשה לזנות. בפרוטוקול תשאול שנערך לה באותו יום נכתב כך: "לנ"ל אין כול משפחה בישראל... ואין לה כול התנגדות להרחקתה". ביום 5.10.2006 הורחקה מישראל.   

2.        המבקש הוא אזרח ישראלי, יליד 1975. ביום 6.11.2007 נישאו המבקשים במולדובה. ביום 27.2.2008 הגיש המבקש בקשה לאיחוד משפחות ולמתן אשרת כניסה לישראל עבור המבקשת (להלן: הבקשה הראשונה). במכתב שצרף גולל את גרסתו באשר לקורותיה של המבקשת מאז הסתננה לישראל. לטענתו, הגיעה לארץ לאחר שהובטחה לה עבודה בישראל, אך נפלה קורבן לסחר בנשים. המבקש פגש בה כשנה לאחר מכן, במקום עבודתה כחשפנית. בסיועו, נמלטה ממקום עבודתה, השניים החלו חיים יחדיו, ובני משפחתו קיבלוה כבת משפחה. המבקשת החלה לעבוד במטרה לחסוך סכום כסף שיאפשר את נישואיהם במולדובה. בהמשך, פגשה חברה שהציעה לה לחזור לעבוד בזנות. כך עשתה, בלא ידיעת המבקש, במחשבה לחסוך כסף לנסיעתם, עד אשר נעצרה. אזי סיפרה למבקש על התנהלותה, וזה סלח לה, בהבינוֹ למניעיה. לאחר הרחקתה, שמרו על קשר, ולבסוף נסע למולדובה ושם נישאו (להלן: המכתב).  

3.        ביום 5.5.2008 אושרה כניסת המבקשת לישראל, בכפוף להפקדת ערבות בסכום של 30,000 ₪. לאחר כניסתה לישראל ניתנה לה, ביום 18.1.09, אשרת שהייה מסוג ב/1 למשך 6 חודשים.

4.        עניינם של המבקשים נבחן לפי נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראל. ביום 9.7.09 ערך המשיב ראיון ראשון למבקשים. תהיות שהתעוררו בו, הביאו להחלטה שלא ליתן למבקשת אשרת שהייה מסוג א/5. בקשה מיום 5.1.2010 לשדרוג מעמדה של המבקשת, נדחתה. כך הוארכה מעת לעת אשרת השהייה מסוג ב/1, תוך שהמשיב שב ובוחן את כנות הקשר בין המבקשים.

5.        ראיון שני נערך ביום 25.3.2010, אך לא הביא למסקנה חד-משמעית. ראיון שלישי נערך ביום 26.5.2011, ובו מסרו המבקשים גרסאות שונות בעניינים מספר: התמורה הניתנת למבקשת עבור עבודתה בבית אחותו של המבקש, מיקום חפץ בדירה, רכישת ביגוד, פרטים הנוגעים להשתתפות המבקשת בלוויית אביה במולדובה, ומעשיהם בערב יום העצמאות שחל שבועיים קודם לכן, כמו גם בערב שקדם לראיון. לאור ההתרשמות השלילית בראיון, ערך המשיב מיד לאחריו בירור טלפוני עם אמו של המבקש וזו טענה כי המבקש גר אצלה לבדו וכי הוא רווק. זאת, בניגוד לטענת המבקשים כי הם גרים יחדיו עם אמו של המבקש. כחודש לאחר הראיון, פנתה באת כוחם של המבקשים דאז, עו"ד הלנה קיל, בבקשה לתקן "טעויות" שנפלו בראיון בשל התרגשותם של המבקשים. בקשתה נדחתה. גם בראיון הרביעי, האחרון, ביום 11.10.2012, נמצאו סתירות בדברי המבקשים. זאת, בהתייחס לפרטי נסיעת המבקשת למולדובה, לאירועי ראש השנה, לסיבת פניית המבקש לרופא באותו יום, ולעבודתה של המבקשת. המבקשת אף לא ידעה להסביר היכן היא עורכת קניות, למרות שטענה כי היא עושה כן.

6.        ביום 3.3.2013 החליט המשיב לסרב להעניק למבקשת מעמד בישראל מכוח נישואיה למבקש, נוכח התרשמותו כי תכלית הקשר היא מתן מעמד למבקשת בישראל.

7.        ביום 18.4.2013 הגישו המבקשים ערר על ההחלטה, באמצעות עו"ד קיל. במסגרתו טענו, כי שקרו בעניין מגוריהם אצל אֵם המשיב, בעוד בפועל הם גרים בחולון. כך עשו, לטענתם, על מנת למנוע את העברת תיקם שכבר החל להיבדק בלשכה אחת של המשיב, ללשכה בחולון, דבר שסברו כי יעכב את הטיפול בעניינם. עוד טענו כי מקור הסתירות שעלו בראיונות הוא בשקר זה.ביום 28.5.2013 נדחה הערר, והמשיב הורה למבקשת לצאת את הארץ.

8.        ביום 30.6.2013 הגישו המבקשים השגה על דחיית הערר. בטרם הגישו את תגובתם לכתב התשובה, החליפו המבקשים יצוג לבא כוחם הנוכחי, עו"ד דוד אנג'ל.  זה טען בין היתר כי השקר בעניין מקום המגורים, נבע מייעוץ משפטי רשלני שניתן על-ידי עו"ד קיל, ואין לזקוף אותו לחובת המבקשים. בהחלטתו המנומקת מיום 14.5.2014 דחה יו"ר ועדת ההשגה לזרים – מרחב ירושלים, את ההשגה. נגד החלטה זו עתרו המבקשים לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"ם 52138-06-14).