עע"מ 6184/16, יאיר נורי נ' משטרת ישראל ואח'

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת נ' בן אור) ב-עת"מ 56391-05-16 מתאריך 07.07.2016, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש (להלן: פסק הדין), וניתן תוקף להחלטת מפכ"ל המשטרה (להלן: המפכ"ל), מתאריך 23.02.2016, באשר לפיטוריו של המבקש ממשטרת ישראל.

           אביא להלן בתמצית את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.

רקע והליכים קודמים

2. המבקש התגייס למשטרת ישראל בשנת 1998. בתפקידו האחרון ערב השעייתו, המבקש שימש כמפקד יחידת הסיור בתחנת מעלה אדומים.
3. בתאריך 05.06.2008 הוגש כנגד המבקש כתב אישום, שייחס לו עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק העונשין; שיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, והדחה בחקירה לפי סעיף 245 לחוק העונשין.
4. מכתב האישום עולה, בתמצית, כי בתאריך 31.03.2006 נערכה בסמוך לכפר בלעין הפגנה בלתי חוקית נגד בניית גדר ההפרדה. על פי הנטען, במקום ההפגנה נכחו כוחות צבא ומשטרה, ובתוכם המבקש וצוות יס"מ (להלן: צוות היס"מ) שבאותה העת המבקש שימש כמפקדו. במהלך ההפגנה, כך נטען, אחד המפגינים (להלן: המפגין), ניגש לעברה של גדר תיל ניידת שהוצבה ליד שער גדר ההפרדה והחל מושך בה. בשלב זה, כך נטען, המבקש ניגש לעברו של המפגין בלוויית שלושה שוטרים נוספים שהיו תחת פיקודו (להלן: השוטרים), ובקש לעצור את המפגין, אולם המפגין התנגד. עוד נטען בכתב האישום, כי נוכח התנגדותו של המפגין – השוטרים והמבקש השכיבוהו ארצה, בעטו במפגין וגררו אותו (להלן: האירוע).
5. מכתב האישום עולה, כי האירוע צולם במצלמה משטרתית שהיתה ברשותו של אחד מחברי צוות היס"מ, זאת לצרכי תיעוד ותחקור. על פי הנטען, בתום ההפגנה, המבקש וצוות היס"מ שבו לנקודת המשטרה בגבעת זאב. שם, לפי המתואר בכתב האישום, המבקש צפה בקלטת שתעדה את האירוע (להלן: הקלטת המקורית). לאחר מכן, כך נטען, המבקש העלים את הקלטת המקורית והורה לאחד משוטריו להכניס במקומה קלטת אחרת (להלן: הקלטת המזויפת), ולהקליט על-גביה מספר דקות המתעדות את הנעשה ברכב ששימש את צוות היס"מ (להלן: הרכב), זאת, על פי הנטען בכתב האישום, במטרה ליצור מצג שווא על פיו הקלטת המקורית נמחקה בשוגג במהלך הפעלה לא מכוונת של המצלמה בתוך הרכב. על פי הנטען המבקש ביקש מאותו שוטר שיעביר את הקלטת המזויפת, לתחנת המשטרה בגבעת זאב. משזו הועברה ליעדה, כך נטען, המבקש כינס את צוות היס"מ לשיחת סיכום שבמהלכה ביקש מהם שלא לדבר עם איש על הקלטת (המקורית או המזויפת).
6. בתאריך 21.01.2009, משהוחלט להגיש כתב אישום כנגד המבקש, זומן המבקש לשימוע בפני המחלקה לחקירות שוטרים. עוד באותו היום, בתום הליך השימוע המפכ"ל (דאז) החליט להשעות את המבקש מתפקידו עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. המבקש עתר כנגד החלטה זו לבית משפט זה (ראו: בג"ץ 2220/09), אך נוכח הערותיו של בית המשפט המבקש חזר בו מעתירתו.
7. בתאריך 10.07.2014 בית משפט השלום הנכבד בירושלים הרשיע את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום (ראו: ת"פ 7195/08). בתאריך 03.03.2015, בית משפט השלום הנכבד גזר את דינו של המבקש והשית עליו עונש של 180 שעות למען הציבור ושלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, בשל ביצוע העבירות בהן הורשע. לשם השלמת התמונה יצוין, כי עניינו של המבקש נידון תחילה, בבית משפט השלום הנכבד, בפני כב' השופטת א' באום-ניקוטרה ז"ל, אך עם פטירתה המצערת, התיק הועבר לטיפולו של כב' השופט ד' פולוק והעדים שכבר העידו, זומנו מחדש למתן עדות – דבר שגרם להתמשכות ההליך.
8. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי הנכבד ערעור על פסק הדין הנ"ל. בתאריך 05.07.2015 בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את הערעור בחלקו, תוך שהוא מותיר את הרשעת המבקש על כנה. בתוך כך בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את טענת המבקש כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לביסוס הטענה לפיה המבקש הורה לאחד מפקודיו להקליט קלטת חדשה חלף הקלטת המקורית שהועלמה. עם זאת, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי די בכך שהמבקש העלים את הקלטת המקורית, כדי לבסס הרשעה בעבירות שיוחסו לו (ראו: ע"פ 29725-04-15).
9. המבקש הגיש לבית משפט זה בקשה למתן רשות ערעור, ובתאריך 08.09.2015, חברי השופט ס' ג'ובראן, דחה את בקשתו (ראו: רע"פ 5912/12).
10. בתאריך 30.03.2015, עובר למועד מתן פסק הדין בערעור, התקיים בעניינו של המבקש ראיון שימוע. בתאריך 20.09.2015, לאחר שפסק הדין הפך חלוט התקיים ראיון שימוע נוסף.

           בתאריך 23.02.2016 המפכ"ל החליט לפטר את המבקש משורות המשטרה. המפכ"ל נימק את החלטתו בכך, שהעבירות שבהן הורשע המבקש, על פי טיבן ונסיבותיהן, יש עמן קלון. חרף קביעתו בנושא הפיטורין המפכ"ל החליט, לפנים משורת הדין, להכיר למבקש בשנתיים מתוך תקופת ההשעיה, שהחלה, כאמור, בתאריך 21.01.2009 – כ"תקופת שירות" לצורך חישוב הגמלה לה זכאי המבקש, זאת לנוכח התמשכות ההליכים בעניינו (על אף הכלל לפיו לא תובא בחשבון התקופה בה היה השוטר מושעה לעניין השירות לצורך חישוב הגמלה). בתאריך 18.02.2016, קיבלה החלטתו זו של המפכ"ל את אישורו של השר לביטחון פנים.

11. המבקש הגיש עתירה לבית משפט זה כנגד החלטת המפכ"ל הנ"ל (ראו: בג"ץ 2314/16). בד בבד עם העתירה, הגיש המבקש בקשה לצו ביניים, שיעכב את ביצוע החלטת המפכ"ל האמורה. בתאריך 21.03.2016 בית משפט זה נתן צו ארעי המורה לעכב את החלטת המפכ"ל בדבר פיטורי המבקש עד להחלטה אחרת.
12. בתאריך 11.05.2016 בית המשפט הורה על מחיקת העתירה, שכן היה על המבקש להגישה לבית המשפט לעניינים מנהליים. עם זאת נקבע כי הצו הארעי שניתן יישאר בתוקפו למשך 30 ימים, וזאת כדי לאפשר למבקש למצות את סעדיו.
13. בתאריך 26.05.2016, המבקש עתר כנגד החלטת המפכ"ל לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. בד בבד עם עתירתו, המבקש הגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים: "בקשה דחופה למתן צו ביניים ולמתן צו ארעי במעמד צד אחד". עוד באותו יום, בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד (כב' השופטת נ' בן אור), קיבל את בקשתו של המבקש, והורה על מתן צו ביניים להארכת השעייתו של המבקש עד להכרעה בעתירה.