עע"מ 4364/16 תיור וסיור ה.ס. הגליל בע"מ נ' מועצה מקומית בענה ואח'

1. במסגרת ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (סגן הנשיא ר' שפירא) מיום 22.5.2016 בעת"ם 837-05-16 (להלן: פסק הדין), הוגשה הבקשה שלפניי לסעד זמני, שעניינה עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

רקע והליכים

2. המשיבה 1 (להלן: המועצה) פרסמה בחודש מרץ 2016 מכרז לאספקת שירותי הסעות לתלמידים בתחומה (להלן: המכרז), והמבקשת זכתה במסגרתו בהפעלתם של 12 קווי הסעה; המשיבה 2 בבקשה זכתה בהפעלתם של תשעה קווים; ואילו המשיבה 3 זכתה בהפעלתם של ארבעה קווים.

3. המבקשת עתרה לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את זכייתה של המשיבה 2 בכל הקווים בהם זכתה – בטענה שהצעתה אינה עומדת בתנאי הסף של המכרז – ואת זכייתה של המשיבה 3 בשניים מהקווים, בטענה שמדובר בהצעה גרעונית ביחס לקווים אלה. בנוסף, המבקשת טענה לקיומו של ניגוד עניינים מצד היועץ המשפטי של המועצה, ומשכך היא גרסה כי חוות דעתו המאשרת את הצעות המשיבות 3-2 פסולה.

4. ביום 22.5.2016, בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקשת, לאחר שמצא כי לא נפל בהחלטתה של ועדת המכרזים כל פגם. בכל הנוגע לעמידתה של המשיבה 2 בתנאי הסף של המכרז, בית המשפט המחוזי העדיף את פרשנותן של המשיבות ללשון המכרז, לפיה כלי הרכב באמצעותם מופעלים הקווים אינם חייבים להיות רשומים על שם המציע, וכי ניתן להסתמך על כלי רכב בבעלותם של אחרים – ובלבד שישנו תיעוד לכך שהבעלים הרשום מסכים לשימוש ברכבים לטובת המרכז. בית המשפט מצא כי המשיבה 2 פעלה כאמור, ולכן דחה את טענות המבקשת בעניין זה.

           באשר למשיבה 3, בית המשפט ציין כי המבקשת לא ביססה את טענותיה, ועל כן מצא שלא ניתן לקבוע בהתאם לנתונים שהוצגו כי מדובר בהצעה גרעונית. כך גם ביחס לטענה בדבר ניגוד עניינים ומשוא פנים, בית המשפט הטעים שטענות המבקשת הן טענות בעלמא שלא גובו בתשתית ראייתית, וקבע כי לא נשללה חזקת התקינות ממנה נהנית המשיבה 1. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי את הטענות בדבר ניגוד עניינים יהיה מקום לבחון בעת החתימה על החוזים בעקבות הזכייה במכרז. על יסוד האמור, בית המשפט המחוזי קבע כי המכרז היווה הליך מנהלי תקין, שאין עילה להתערבות בו. על פסק הדין הוגש הערעור מושא ההליך העיקרי, ובמסגרתו הוגשה הבקשה שלפניי לסעד זמני.

הבקשה למתן סעד זמני

5. בבקשה שלפניי, עותרת המבקשת כי אורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. המבקשת מציינת כי היא מפעילה בשלב זה את קווי ההסעה מכוח הנחיה בעל-פה, אשר עמדה בתוקף עד ליום 31.5.2016, וכי המשיבה 2 מפעילה עבורה חלק מהקווים בתור קבלן משנה. המבקשת מוסיפה כי המשיבה 2 אינה ערוכה להפעלת המכרז בשלב זה, ועל כן, לטעמה, מאזן הנוחות נוטה לטובתה, מאחר שלא ייגרם למשיבה 2 כל נזק מקבלת הבקשה.

6. עוד סבורה המבקשת כי סיכויי ערעורה טובים, מאחר שלטעמה נפלו בפסק הדין שגיאות מהותיות. כך, ביחס להצעתה של המשיבה 2, המבקשת מציינת כי על פי סעיף 2.10 לתנאי המכרז, נדרש ביחס למציעים כי "בבעלותם או שבאמצעות משרדם מופעלים ורשומים כלי רכב בכמות הדרושה לביצוע ההסעות". לעמדת המבקשת, שילוב תנאי זה עם נוסח הוראות רישיון ההפעלה הניתן למפעילי אוטובוס זעיר ציבורי על ידי משרד התחבורה – המחייב כי בעל הרישיון יבצע הסעות רק במסגרת משרד ההסעות הנקוב ברישיון – מלמד כי היה על המשיבה 2 לצרף להצעה רכבים אשר רשומים דרך משרד ההסעות שאותו היא מפעילה. לגישת המבקשת, מאחר שאין מחלוקת כי המשיבה 2 צירפה להצעה 15 כלי רכב אשר אינם מופעלים דרך משרדה ואינם בבעלותה, הצעתה אינה עומדת בתנאי הסף של המכרז.