עסיס ואח' נ' בניסטי ואח'

התובעת שכנגד

בת שבע בניסטי

נגד

הנתבעים שכנגד

1. אייל עסיס

2. מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.זוהי תביעה בגין תאונת דרכים שארעה ביום 1.5.09.

2.לטענת התובע (הנתבע 1 בתביעה שכנגד, ולהלן: "התובע"), נסע באיזור הצ'ק פוסט, לכיוון דרום, בנתיב השמאלי ביותר מבין הנתיבים הממשיכים ישר, כאשר הנתבעת 1 (התובעת בתביעה שכנגד, ולהלן: "הנתבעת"), נסעה בנתיב שמשמאל אליו, ממנו ניתן לפנות רק שמאלה לתוך איזור התעשיה של המוסכים.

בכתב התביעה טען התובע, כי בעודו נוסע ישר, סטתה לפתע הנתבעת מהנתיב השמאלי לתוך נתיב נסיעתו ופגעה ברכבו בחלקי הקדמי השמאלי של הרכב.

בעדותו, חזר על הגירסה ולפיה הנתבעת נכנסה למסלול שלו, אך הדגיש את העובדה שמיד אחרי שנכנסה אל המסלול שלו, בלמה בפתאומיות, וטען כי כתוצאה מהבלימה פגע רכבו עם הפינה השמאלית הקדמית שלו בפינה הימנית האחורית של הרכב שלה מאחר ולא הספיק לבלום. התובע טען כי הנתבעת הופעתה לגלות שהיא מצויה בנתיב לפניה שמאלה אשר איננה הפניה לכיוון צומת יגור, וכתוצאה מכך סטתה ימינה לאחר שהבינה כי טעתה בפניה, כך לטענתו.

3.לטענת הנתבעת, היא אכן נסעה בנתיב השמאלי ביותר. היא אכן בלמה לאחר שהבחינה להפתעתה כי ברמזור המתייחס לנתיב בו היא מצויה יש אור אדום. עם זאת, הדגישה הנתבעת כי בשום שלב לא סטתה ימינה. הנתבעת טענה כי ההיפך הוא הנכון; מאחר והיתה הרכב הראשון בנתיב שלה, והופתעה מהרמזור, עצרה במקום והתכוונה ראשית לכל להמתין עד אשר תוכל להשתלב בתנועה שמימינה ורק לאחר מכן לעבור נתיב.

הנתבעת אישרה בעדותה את טענת התובע שלפיה מיד לאחר התאונה הודתה באוזניו בכך שהיא "אשמה בתאונה", כך כהגדרתה בזמן אמת, וכי רק לאחר ששוחחה בטלפון עם בנה הסביר לה זה כי מאחר והפגיעה בה היתה פגיעה מאחור, הרי שכלל לא בטוח שהיא האשמה בתאונה.

4.שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה, בין השאר על גבי תמונת מקום האירוע ובעזרת דגמי מכוניות. עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט ובכלל זה דו"ח השמאי ותמונות הרכבים.

5.אני מקבל את גירסת הנתבעת, אשר היתה מהימנה בעיניי וניכרו בה אותות האמת, ואשר מתיישבת טוב יותר עם כלל נסיבות התאונה והראיות.

עדותה של הנתבעת היתה כנה וישירה, תוך שהיא אינה מנסה לייפות את העובדות ואינה מסוגלת להציע הסברים לדברים שאינם נוחים לה או לדברים שאינם בידיעתה. דווקא מסיבה זו מדובר בעדות אמיתית אשר יש להעדיף אותה.

6.אמנם הנתבעת לא ידעה להסביר בחקירתה את העובדה שאין מדובר בפגיעה "קלאסית" של חזית – אחור, לכל רוחב הרכבים הקדמי והאחורי, ויכולה היתה רק להציג השערה שהתובע רצה "לברוח ממנה", מאחר ולא שמר מספיק מרחק והספיק לברוח הצידה רק באופן חלקי. הסבר זה יוצאמנקודת הנחה לפיה התובע לא היה בנתיב הימני אלא בנתיב שמאחוריה כאשר ביקש "לברוח".

אולם, ישנה גם אפשרות נוספת, אשר דומה כי היא אף סבירה יותר ומשתלבת עם טענת התובע ולפיה נסע בתחילה בנתיב שמימין לנתבעת. לפי אפשרות זו, התובע ביקש אף הוא לפנות שמאלה אחרי רכבה של הנתבעת, כלומר להיכנס בעצמו אל הנתיב בו היתה מצויה הנתבעת כאשר היא מעט לפניו. זאת, לאחר שיצאו יחד מרמזור קודם זמן קצר קודם לכן.

הסבר זה משתלב טוב יותר עם הפגיעה ברכבה של הנתבעת כפי שהיא משתקפת בתמונות "נ/1". פגיעה זו איננה מצויה בקצה הימני ביותר של הרכב, אלא בין הפינה הימנית לבין מרכז הרכב, והפנס הימני האחורי אף נותר שלם. לעומת זאת, בקטע שבין מספר הרישוי לבין הפנס ניתן להבחין במעיכה חזקה אשר נראה כי נגרמה מכיוון ימין לכיוון מרכז הרכב, כלומר מימין לשמאל, מעיכה אשר יכולה היתה להיגרם כאשר רכבו של התובע מצוי בהטיה שמאלה, וכאשר סורג המתכת המסיבי המצוי בקדמת רכבו ("מגן חזירים") מרכז את עוצמת הפגיעה בנקודה זו מבלי שהפגוש של רכבו פוגע ברכבה של הנתבעת.

יצויין כי לתובע, למרות עדותו הבטוחה בעצמה והשוטפת, שלא כמו זו של הנתבעת, לא היה הסבר כיצד זה הפגיעה ברכבה של הנתבעת מתחילה בסמוך למספר הרישוי ולא בפינה הימנית האחורית או בדופן הימנית של הרכב, כפי שנציגת הנתבעת 2 טענה כי אמורה היתה להיגרם אילו התאונה היתה מתרחשת לפי גרסתו. התובע הציג הסבר אפשרי לגרסתו, שלפיו הדבר נבע מכך שהנתבעת בלמה לאחר שסטתה לנתיבו, אולם בהסבר זה אין כדי להשיב הכיצד זה לא נפגעה הפינה של הרכב. על כן, כאמור, גרסתו נדחית. יצויין כי גם אם מניחים, לטובת התובע, שהנתבעת הספיקה לא רק לסטות ימינה אלא גם להתיישר בנתיב מימינה באופן המאפשר כי הפגיעה תיגרם באחורי רכבה, עדיין היה דין התביעה להידחות כי במקרה כזה, ובנסיבות העניין, מדובר היה בקבועי זמן אחרים לגמרי ובפגיעה מאחור שניתן היה להימנע ממנה.