עסור ואח' נ' וייסמן ואח'

החלטה

1.לפני בקשה לחייב את המשיבה 2/ התובעת שכנגד (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקש/ הנתבע שכנגד.

2.המבקש הגיש כנגד המשיבים תביעה לתשלום דמי הבראה, שעות נוספות, הפרשות לביטוח פנסיוניׂ , הפרשי שכר, פיצויי פיטורין ופיצויים לדוגמא.

המשיבה 1 הגישה כנגד המבקש כתב תביעה שכנגד לתשלום פיצוי עבור הפסד רווחים בגין גזילת לקוחות וחומרים ולתשלום פיצוי בגין הפרת חובות חוזיות. המשיבה אף עתרה להשבת שכר העבודה אשר שולם למבקש בעת שביצע, לטענתה, עבודות פרטיות.

3.ביום 23.4.13 הגיש המבקש בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות"). בנימוקיו לבקשה מציין המבקש כי התביעה שכנגד הוגשה במטרה להרתיע אותו מלהמשיך בניהול ההליכים ולעמוד על זכויותיו הבסיסיות. לטענתו, מפעל הייצור אשר הינו בבעלות המשיבה עומד כיום סגור וכל העובדים אשר עבדו במפעל פוטרו או התפטרו. המבקש מוסיף כי בנסיבות העניין עולה החשש כי ככל שתדחה התביעה שכנגד, לא תוכל המשיבה לעמוד בתשלום הוצאותיו.

לטענתו, הכלל הוא כי לבקשת נתבע יש לחייב חברה בהפקדת ערובה, אלא אם הוכיחה כי תוכל לשלם הוצאות במידה ויפסקו והמשיבה לא עמדה בנטל להוכיח איתנות כלכלית שכן, דו"ח החברה אשר צורף כנספח לתגובה אינו מעיד על מחזור כספי, הכנסות או נכסים והסכם אחד עם קבלן משנה ומספר הזמנות עבודה אינם מצביעים על איתנות כלכלית.

4.המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, הבקשה אינה נתמכת בתצהיר או ראיה כלשהיא להוכיח את הטענה עליה היא מבוססת. עוד טוענת המשיבה כי התביעה שכנגד הינה בעלת סיכויי הצלחה ממשיים וכי היא הינה חברה פעילה, המקיימת עסקים בישראל, בעלת מחזור כספי ומאגר רב של לקוחות בכל רחבי הארץ. לטענתה, לעובדה כי החל מחודש יולי 2012 היא אינה מעסיקה עובדי ייצור אין כל רלוונטיות שכן, היא מעסיקה עובדי מזכירות והנהלה ומקיימת עסקיה באמצעות קבלני משנה לביצוע הזמנות אצל לקוחות וזאת במטרה להגדיל את הכנסותיה ורווחיה.

לתגובתה צירפה המשיבה דו"ח מצב חברה- "דן אנד ברדסטריט" ליום 27.5.13, הסכם חתום עם קבלן משנה מיום 18.7.12, מספר הזמנות עבודה מלקוחות לשנת 2013.

דיון והכרעה

5.מעמדה של זכות הגישה לערכאות נדונה לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין הארצי לעבודה שראו בו זכות ה"נעלה" מזכות יסוד (ראו ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577, 628; ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר - Spain Peter In Gallicantu ניתן ביום 6.7.2003; ע"ע 1064/00 קיניאנג'וי - אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע לה 625). מנגד, קמה זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס ככל שתדחה התביעה כנגדו.

6.תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת: -

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

תקנה זו אומצה ע"י בתי הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט – 1969 המאפשרות אימוץ תקנה כל אימת שביה"ד רואה שיש בכך כדי לעשות צדק.

(ראו דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל הדיה נ' שרפן דוד בע"מ (לא פורסם) וכן דב"ע נה/94-3 חסן עבד אלרחמן ואח' נ' רבינטקס בע"מ, פדע כ"ח 221).

לפיכך, יש לשקול כל אימת שמוגשת בקשה להפקדת ערובה – האם בנסיבות אותו ענין יש מקום והצדקה לאמץ את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי בענין ערובה להוצאות בכלל, כמות שהן או בשינויים שייראו לביה"ד (ראו דב"ע נד' 189-9 דניאל סוסנוביק נ' מנחם מאור (לא פורסם)).

7.סעיף 353א' לחוק החברות קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

8.בתיק רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09) (פורסם בנבו) ציין בית המשפט העליון כי ככל שעסקינן בהפקדת ערובה, גוברת ההוראה בחוק החברות על תקנות סדר הדין האזרחי בהיותה מעוגנת בחקיקה ראשית. כמו כן התווה מבחן תלת שלבי לבחינת הבקשה להפקדת ערובה בראש ובראשונה על בית המשפט לבחון את מצבה הכלכלי של החברה; משקבע כי לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון בשלב השני האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, תוך שיובאו בחשבון, בין היתר הזכויות החוקתיות הנוגדות של הצדדים ו"ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג". שאלת סיכויי ההליך גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת זו. עוד ציין בית המשפט כי "בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות" (שם, ההדגשות במקור – ר.ג.). בשלב הבדיקה השלישי, יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית.

9.לנוכח העובדה שעל המשיבה מוטל הנטל להוכיח את מצבה הכלכלי, וכי יהיה בידה לפרוע את החיוב בהוצאות, יש לדחות את טענת המשיבה כי דין בקשת המבקש להידחות על הסף בשל העובדה שלא נתמכה בתצהיר.

יתירה מכך, מקובלת עלי טענת המבקש כי המסמכים שצירפה המשיבה לתגובתה אינם מעידים על מחזור כספי, הכנסות או נכסים ומשכך, המשיבה לא הוכיחה כי תוכל לפרוע חיוב בהוצאות, ככל שיוטל עליה.