ענבר נ' דוכס

פסק דין

ענייננו בתביעה לפיצויים לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"א -1961, (להלן: "חוק לשון הרע" או "החוק"). התביעה הוגשה בעקבות שנים עשר פרסומים באתרי אינטרנט שונים (להלן: "הפרסומים") אשר פרסם הנתבע ואשר לטענת התובע, משפילים ומבזים אותו ומטרתם של הפרסומים היתה פגיעה בשמו הטוב, במוניטין הטוב הקנוי לו מזה שנים רבות, בעסקיו ובבני משפחתו.

רקע

התובע, הינו אחד מבעלי חברת ע.ע. ענבר אחזקות ונדל"ן בע"מ (להלן: "חברת ע.ע." או "החברה"), אשר עוסקת בין היתר בלימוד גלישה וספורט ימי.

הנתבע הינו עובד לשעבר בחברת ע.ע. הנתבע עבד בחברה בין השנים 2000 -2003 כמנהל מועדון הגלישה הממוקם בחוף בת גלים בחיפה (להלן: "החוף"). יצוין כי סיבת סיום עבודתו של הנתבע בחברה הינה פיטורין בשל סכסוך עבודה.

טענות התובע

לטענת התובע, למן הרגע אשר פוטר הנתבע, החל זה במסע הכפשות והשמצות מול גורמים רבים ביניהם בין היתר, עיריית חיפה, ארגוני איכות הסביבה וציבור הגולשים והשייטים בארץ. כפי שניסח התובע בכתב תביעתו: " הנתבע אינו עוצר את לשונו ומתבטא בחריפות רבה כנגד התובע, עסקו, משלח ידו ומשפחתו, במספר הזדמנויות." (ראה ס' 16 לכתב התביעה).

התובע טוען כי הנתבע, כחלק ממסע הנקם בגין פיטוריו, במסווה של פעיל איכות הסביבה, עוסק ללא הרף בהכפשת שמו. בתחילה טען הנתבע להזנחת החוף, לאחר מכן יצא הנתבע בטענות כי התובע "מפתח" את החוף ללא היתרים, כדי כך גורם נזק לחוף ופוגע בציבור הגולשים הנוהגים לפקוד את החוף.

התובע מדגיש כי זכה, לראשונה, במכרז למתן שירותי ספורט ימי בחוף בת גלים בשנת 2000, החוף היה עזוב, מוזנח והיתה מצויה בו פסולת רבה. עם זכייתו במכרז, פעל התובע לשקם את החוף לרווחת הציבור בכלל וציבור בגולשים בפרט. בשל פועלו זה, החוף נקי, בטיחותי ומהווה מוקד למתרחצים וגולשים כאחד. עם תום תק' המכרז הראשון, התקיים בשנת 2006 מכרז נוסף, (להלן: "המכרז"). הנתבע, אשר לא עבר עוד בחברה, הגיש הצעתו למכרז אולם לא עמד בתנאי סף ולפיכך לא זכה בו, דבר אשר הלהיט את הנתבע אף יותר במאבק שניהל נגדו. לטענת התובע, מאז שזכה הוא במכרז, פונה הנתבע ללא הרף לרשויות המקומיות בטענות שווא על ליקויים שונים בניהול המועדון בניגוד לתנאי המכרז ועל עבירות על חוק התכנון והבניה בעטיין יש לבטל את זכייתו של התובע במכרז ולהכריז על הנתבע כזוכה במכרז, כך שניהול המועדון יעבור לידיו.

עוד ציין התובע, כי במהלך עבודתו של הנתבע בחברה, לא נשמעה מפיו ולו טענה אחת נגד שיפור תנאי החוף וכי טרוניות אלו נולדו עם פיטוריו.

התובע מוסיף וטוען, כי הנתבע התפרץ פעמיים למועדון אשר בניהולו, עורר מהומה וניסה לגרור את התובע לכדי עימות פיזי עימו. על מנת להימנע ממגע עם הנתבע, הזמין התובע משטרה אשר פינתה את הנתבע מהמקום. התובע הגיש בקשה למתן צו הטרדה מאיימת כדי למנוע מהנתבע להיכנס לשטח מועדון הספורט הימי אשר בבעלות התובע, לשמור מהתובע מרחק, לא לאיים עליו ולא ליצור עימו כל קשר. כב' השופטת ברסלב נעתרה לבקשה והצו נכנס לתוקף ביום 9.6.10 למשך 6 חודשים.

טענות הנתבע

לטענת הנתבע, המדובר במאבק ציבורי אשר הינו מוביל, כפעיל איכות הסביבה לשם שימור חוף בת גלים בחיפה. אין המדובר במאבק כנגד התובע ו/או החברה אשר בבעלותו כי אם מאבק אשר לוקחים בו חלק גם ארגוני איכות הסביבה. הנתבע מעיד על עצמו כי הינו עוסק בספורט ימי מזה שנים רבות וכי שימור החוף חשוב לו במידה רבה.

עוד טוען הנתבע, כי הפרסומים אשר לטענת התובע הינם אסורים לפי חוק לשון הרע, הינם עובדות מבוססות ולא טענות בעלמא, הנתבע תומך טענתו זו במאבק אשר ניהל נגד בניה ללא היתר על ידי התובע, ואשר נשא פרי. הנתבע מדגיש כי התובע עבר עבירות בניה לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק תכנון ובנייה"), ולפיכך הוגשה נגד החברה תביעה לסילוק יד מהחוף כן ניתן נגד התובע צו הריסת תוספות בניה בלתי חוקיות אשר בנה בחוף.

זאת ועוד, לטענת הנתבע, טענת התובע כי הסיבה אשר הביאה לפיטוריו הינה כי הנתבע עסק בפעילות פלילית, שקרית מיסודה, באשר אין לו כל עבר פלילי. הנתבע מציין כי בשנת 2004 ניתן פסק דין לטובתו בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בו הורה בית המשפט לתובע לשלם לנתבע פיצויי פיטורין בהתאם לחוק וכי זו הסיבה להגשתה של תובענה זו נגד הנתבע וכי המדובר בפעולת נקם ותו לא.

בסופו של יום טוען הנתבע כי אין בפרסומים משום "לשון הרע". הפרסומים לטענתו נעשו בתום לב ונשענו על מידע שקבל מפעילי איכות הסביבה וכפעיל איכות הסביבה בעצמו, חלה עליו חובה להביא לידיעת הציבור את המידע אשר נאסף בידו.

ההליך

הנתבע בחר שלא להיות מיוצג בהליך.

ככלל, כפי שיפורט להלן, לא הכחיש הנתבע את הפרסומים ואף עמד על טענותיו כנגד התובע במהלך הדיונים, אולם בטענותיו לעיל ובסיכומיו, מבקש הנתבע לחסות תחת ההגנות שבסעיף 14 לחוק "הגנת אמת הפרסום" וזו שבסעיף 15 לחוק "הגנת תום הלב".

קודם אכנס לעובי הקורה, לא אוכל שלא להתייחס לבקשת הנתבע להוסיף ולצרף ראיות, בדמות תוצאות הליכים משפטיים אשר ננקטו, בין היתר, נגד התובע והחברה בגין ניהול עסק ללא רישוי.