ענבל אור ו-7 אח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ו- 102 אח'

השופט מ' מזוז: 

1. עתירה נגד שורה ארוכה של גורמים בשירות הציבורי ובמגזר הפרטי, המונה כ- 103 משיבים שבראשם היועץ המשפטי לממשלה (להלן: המשיב 1), מפכ"ל המשטרה (להלן: המשיב 2), בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (להלן גם: המשיב 3) ורשות המיסים (להלן גם: המשיבה 4). העותרת, אשר לטענתה נפלה קורבן לעוקץ הונאה רחב היקף בו מעורבים בין היתר בכירי שלטון, שופטים, עובדי משרדי הממשלה וכונס נכסים, סבורה כי רק בדרך של פניה זו לבית המשפט הגבוה לצדק, תינתן "האות לפתיחת חקירת הפרשה וביטול כל ההליכים של פירוק החברות והכנסתה של העותרת להליך הכינוס עד לבחינה וחקירת פרשת ההונאה".

           לפיכך, מבקשת העותרת מספר סעדים המופנים כנגד המשיבים, כדלקמן: צו על תנאי המורה למשיב 1 ליתן טעם מדוע לא יורה על פתיחת חקירה פלילית בעניין תלונות שונות שהגישה העותרת במשטרת ישראל; צו על תנאי המורה למשיב 2 ליתן טעם מדוע לא יורה על הקמת "צוות בדיקה מנהלי ובלתי תלוי", לבחינת התנהלות המשטרה בחקירת תלונותיה; צו על תנאי המורה על ביטול כל ההחלטות שהתקבלו מפי נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו במספר תיקי פירוקים ופשיטת רגל הקשורים בעותרת, לצד צו קבוע האוסר על בית המשפט המחוזי להמשיך ולקבל החלטות באותם תיקים; וכן צו עשה המורה למשיבה 4 למסור לעותרת מסמכים / פלטים "טכניים אזרחיים במהותם" עקב "החלטת סירוב בלתי סבירה" מצדה למסרם.

           לצד העתירה, הוגשה גם בקשה שהוגדרה "בקשה דחופה למתן צו ביניים וצו חלוט", במסגרתה התבקשו אותם סעדים שנמנו לעיל, אך בחלקם הוגדר הצו המבוקש כ"צו ביניים" חלף "צו על תנאי" כפי שהופיע בכתב העתירה.

2. בהחלטה מיום 6.10.2017, לא ראיתי מקום להיעתר לסעדים הזמניים שהתבקשו, אך הוריתי למשיבים 2-1 להגיש תגובה מקדמית לעתירה, וליתר המשיבים ניתנה רשות להגיש תגובה, אם רצונם בכך. כמו כן, הוריתי לעותרת להמציא את כל מסמכי העתירה לכל המשיבים לאלתר. 

3. ביום 23.11.2017 הגישה העותרת הודעה על "הרחבת העתירה לאור ראיות חדשות ובקשה לקיום דיון דחוף לרבות צירוף נשיאת העליון ומבקר המדינה כצופים להליך". במסגרת הודעה זו, טענה העותרת כי אי מתן הצווים שהתבקשו על ידה הינו "כמכת מוות למבקשת ולסיכוייה להציג טיעוניה", בהקשר ל"הונאה מהגדולות במדינה"; כי הוגשה על ידה תלונה מפורטת לראש יחידת להב 433 ולראש היאחב"ל בקשר לאותה הונאה; וכי נספחי העתירה, אותם התבקשה להמציא למשיבים כוללים "אלפי מסמכים" שהעתקתם עשויה לעלות כדי עשרות אלפי שקלים ולגזול שעות רבות. כבר עתה יצוין, כי גם ביום 7.2.2018, הוגשה "הודעה ובקשה מטעם העותרת בגין תלונה אשר הוגשה", לה צירפה העותרת עותק מתלונה אשר לטענתה הגישה למספר גורמים ובכלל זאת המשיב 1, מבקר המדינה והרשות לניירות ערך.

4. ביום 30.11.2017 הוגשה תגובה לעתירה מטעם המשיבים 1, 2 ו-4. בתגובה נטען כי דין העתירה להידחות על הסף בראש ובראשונה משום היותה עתירה כללית הכורכת יחדיו רשויות שונות, לגביהן מתעוררות שאלות שונות ומתבקשים סעדים שונים. בהקשר אחרון זה, ציינו המשיבים כי כל אחד מהסעדים שהתבקשו בעתירה מצדיק כשלעצמו דחייה על הסף. מבדיקה שנערכה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, הוא המשיב 1, לא אותרה כל פנייה כתובה מטעם העותרת. כך הדבר גם בלשכת מפכ"ל המשטרה. לפיכך, נטען כי העתירה לוקה באי מיצוי הליכים, וברי כי קיים סעד חלופי העומד לעותרת – הגשת עררים על החלטות הסגירה בעניין התלונות שהגישה. לצד זאת הוער, כי בבחינת תלונות אלו במסגרת גיבוש עמדת המשטרה לעתירה דנן, ניתנה הנחיית חטיבת החקירות לפתיחה מחדש וביצוע השלמות חקירה בעניין שני תיקים שנסגרו, לצורך מיצוי פעולות חקירה.

אשר לסעדים המופנים כלפי המשיבה 4, היא רשות המיסים, נטען בתגובה כי העותרת נמנעה מלפרוש את התמונה העובדתית המלאה, ולא פירטה אודות הליכים משפטיים שנוהלו בפני ערכאות משפטיות נוספות בנוגע למסמכים המבוקשים, כמו גם מגעים שקיימה עם רשות המיסים בהקשר זה. כך למשל, עתירה מנהלית שהגישה העותרת בדצמבר 2016 לבית המשפט המחוזי, במסגרתה התבקש צו המורה לרשות המיסים למסור לה את אותם מסמכים המבוקשים עתה – נמחקה (עת"מ 30980-12-16). זאת, לאחר שלא התקבלה מטעם העותרת כל הודעה בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי כי העותרת תבהיר האם מונה לחברה מושא הבקשה מפרק זמני וכיצד הוגש אותו הליך שלא באמצעותו. סמוך לאחר מכן, במסגרת הליך שהתנהל בבית משפט השלום בירושלים בעניין מעצרה של העותרת הגישה האחרונה בקשה לקבלת טופס 18 (הודעה על סגירת עסק / הצהרה) (להלן: טופס 18), ואותו בלבד (מ"י 51048-02-16). העותרת אף הגיעה למשרדו של ממונה אזורי מע"מ ומס קנייה ת"א ואישרה בחתימתה קבלת טופס "הודעה בדבר ביטול רישומה של מרום סיטי כ"עוסק" במרשמי מס ערך מוסף", לאחר שנמסר לה כי אין בנמצא טופס 18 בדבר סגירה יזומה של תיק העוסק של החברה. כשבוע לאחר מכן, הגישה העותרת לבית משפט השלום "בקשה דחופה" במסגרתה ביקשה בין היתר כי ייקבע דיון בו יתאפשר לה לחקור את נציגי המדינה ביחס לאותו מסמך. לאחר קבלת תגובת המדינה, וכן תשובה מטעם העותרת לתגובת המדינה, ביום 11.6.2017 דחה בית משפט השלום את בקשתה.

מעבר לכך, נטען בתגובה כי לחברת "מרום סיטי בע"מ" (להלן: החברה), שהינה העותרת 4, אשר הסעדים המבוקשים לגבי רשות המיסים מתייחסים אליה, מונה מפרק קבוע הבא בנעלי החברה והוא האורגן המוסמך לפעול בשמה, ובכלל זה לפנות ולקבל מסמכים הנוגעים לה. לפיכך, העותרת אינה מוסמכת לפעול בשם החברה ולאור חובת הסודיות הקבועה בסעיף 142 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ), גם אינה זכאית לקבל מסמכים או נתונים לגבי החברה שהיא אישיות משפטית נפרדת.