ענאן נ' משטרת ישראל / ענף התנועה

החלטה

לפניי בקשה למתן ארכה להגשת בקשה להשפט בגין דוח תעבורה מספר 14500053590 שעניינו נהיגה במהירות מופרזת ברכבו של המבקש בתאריך 28.2.12 (להלן "הדוח"), כפי שזו נקלטה במצלמה.

טיעוני הצדדים

בתאריך 12.3.13 הגיש המבקש את בקשתו, לפיה לא נהג ברכבו בעת ביצוע העבירה ועל כן לא ידע על דבר קיומו של הדוח עד שקיבל ביום 20.2.13 הודעה ממשרד הרישוי כי בהיותו נהג חדש ישנה מגבלה על הארכת רישיונו. בשל אי ידיעתו על אודות הדוח, המבקש אף לא שלם את הקנס. לאחר שנודע לו דבר קיומו של הדוח ערך ברור, שממנו עלה כי הנוהג בפועל ברכבו בעת ביצוע העבירה הוא מר חוסאם בדר, הנושא תעודת זהות מספר 040935991 (להלן "מר בדר"), שקיבל על עצמו אחריות לביצוע העבירה, מודה בה ואף לא יטען להתיישנותה. את בקשתו תמך המבקש בתצהיר ואף הוסיף את תצהירו של מר בדר. על כן, לדברי המבקש, משלא ביצע את העבירה, אי קבלת הבקשה תגרום לו עיוות דין.

התביעה הגישה את תגובתה ביום 19.3.13 ולפיה חודש לאחר ביצוע העבירה ובתאריך 18.3.12 נשלחה למבקש הודעת הקנס בדואר רשום לכתובתו הרשומה של המבקש ת"ד 5757 מגאר. דבר הדואר הוחזר ביום 23.4.12 בציון "לא נדרש". על כן, בהתאם לחוק, מתקיימת חזקת המסירה והמבקש לא ביצע ולו פעולות מינימאליות, כפי שאלו נדרשות בפסיקה, לשם סתירת חזקת המסירה.

עוד מוסיפה התביעה, כי המבקש לא פרט בבקשתו את הנסיבות שבגינן יגרם לו עיוות דין אם לא תנתן לו ארכה להגשת בקשה להשפט, אלא הסתפק באמירה כללית.

לעניין נטילת האחריות לביצוע העבירה על ידי מר בדר, המאשימה טוענת כי תצהירו של מר בדר כללי ואינו מסביר באילו נסיבות הועבר אליו רכבו של המבקש וכיצד יודע מר בדר בחלוף כשנה כי הוא זה שנהג ברכבו של המבקש בעת ביצוע העבירה. לטענת התביעה, מדובר בניסיון של המבקש להסב את העבירה על שמו של אחר בשל המגבלה שהושתה עליו במשרד ממשרד הרישוי כחלק מתופעה גוברת בבתי המשפט של נסיון להתחמק ממגבלות שונות הנלוות לדוח תעבורה. מכל האמור לעיל, המשיבה מתנגדת לבקשה.

נוכח אישור המסירה שצרפה המשיבה לתגובתה, ביום 29.4.13 התבקש המבקש לצרף לבקשתו העתק צילומי של תעודת הזהות שלו. ביום 1.5.13 הגיש המבקש עותק מספח תעודת הזהות שלו, לפיו כתובתו הרשומה והעדכנית היא מגאר. לראשונה, ציין המבקש בתגובתו כי בישובו ישנם מספר אנשים, הנושאים שם זהה לשלו.

דיון והכרעה

בהתאם לתשתית העובדתית שהניחה התביעה בתגובתה, הודעת הקנס נשלחה למבקש לכתובתו הרשומה ובצרוף מספר תיבת דואר, על אף שזו לא רשומה בספח תעודת הזהות של המבקש, במסגרת המועד הקבוע לכך בחוק. בהתאם לפסיקה המחייבת, מחובתו של המבקש לדאוג לעדכן את כתובתו באופן שבו יוכל לקבל דברי דואר, או בענייננו כתבי בי דין, גם במקום בו מדובר ביישוב קטן ובו מספר אנשים בעלי שם זהה. בעניננו צוין אף מספר תיבת דואר ואולם, הגנה לא התייחסה לסוגיה זו כלל.

המבקש, מצידו, לא סתר את חזקת המסירה ואף לא הצביע על נקיטת פעולה כלשהי לשם ברור הנושא. משקבעתי כי מתקיימת במקרה דנן חזקת המסירה, הרי שהמבקש אינו יכול להצדיק את השיהוי בהגשתו להשפט בכך שלא קיבל לידיו את הודעת הקנס הן משום שיש צורך בוודאות סיום ההליך המנהלי במשרד הרישוי (רע"פ 9565/11 עופר וינברג נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)) והן משום שהאינטרס הציבורי מחייב העברת מסר חד משמעי, לפיו יש לעמוד במסגרת הזמנים הקבועים בחוק להגשת בקשות להשפט (ראה לעניין זה בנסיבות דומות רע"פ 2754/12 פול ביסמוט נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)).

המבקש טען באופן כללי בבקשתו כי מר בדר ביצע את העבירה מושא הדוח, וכי מר בדר אף מוכן לקחת על עצמו את האחריות לביצועה תוך הודאה בביצועה וללא טענת התיישנות. ואולם, הן בבקשה והן בתצהיריהם של המבקש ושל מר בדר נעדר פרוט באשר לנסיבות בהן הגיע רכבו של המבקש למר בדר. אף לעניין ידיעתו של מר בדר כשנה לאחר מועד ביצוע העבירה, כי הוא זה שנהג ברכבו של המבקש אין הסבר מניח את הדעת בבקשה או בתצהירים (ע"פ (ב"ש) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינה ישראל (פורסם בנבו), פסקה 4).

נוכח האמור לעיל ולאחר שלא מצאתי סיבה מוצדקת לשיהוי בהגשת בקשה זו, אף לא שוכנעתי מהבקשה ומתצהירו של מר בדר כי מר בדר אכן נהג בפועל ברכבו של המבקש בעת ביצוע העבירה. משכך אף אין יסוד לטענה כי דחיית הבקשה תגרום למבקש עיוות דין.

למותר לציין כי רצונו של מבקש להמנע או לחמוק ממגבלה כזו או אחרת של משרד הרישוי, או של כל רשות אחרת, אינו מצדיק קבלת בקשה כגון דא.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' סיון תשע"ג, 13 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: