ענאבוסי נ' מואסי ואח'

החלטה

1.בתאריך 18.4.13 הגיש התובע כנגד הנתבעים תביעה כספית לתשלום סך של 22,451.98 ₪ בגין נזקי תאונת דרכים שארעה ביום 9.1.13 בין רכבו לבין רכב שבבעלות נתבעת 2, בו נהג באותה עת נתבע 1.

2.ביום 5.6.13 מסר שליח של בית המשפט את העתקי כתב התביעה שהיו מיועדים לשני הנתבעים, לידי הנתבעת 2.

3.משלא הוגשו כתב הגנה במועד, פנה התובע אל בית המשפט בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה וביום 3.7.13 ניתן על ידי פסק דין כזה, אשר חייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 17,625.62 ₪ (בגין הנזקים שהוכחו בראיות), בתוספת הוצאות בסך 500 ₪.

4.פסק הדין נמסר לידי כל אחד מהנתבעים ביום 18.7.13.

5.ביום 31.7.13 פנה נתבע 1 אל בית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין וטען כי כתב התביעה אשר נמסר עבורו לידיה של נתבעת 2, לא הגיע לידיו וכי למעשה אין מדובר במסירה שבוצעה כדין שכן "נתבעת 2 אינה "בן משפחה" כהגדרת החוק וכן לאור העובדה שבינה לבינו אין כל קשר ו/או זיקה".

6.בהחלטתי מיום 13.8.13 הוריתי לנתבע 1 להסביר טענותיו אלה, הן על רקע העובדה שבאישור מסירת כתב התביעה לידי נתבעת 2 עבורו ביום 5.6.13, צוין כי מדובר בבת דודתו והן לנוכח העובדה שבשעת התאונה הוא נהג ברכב השייך לה.

עוד הוריתי על מתן הסבר מצד שליח בית המשפט שבצע את המסירה, בנוגע לנסיבותיה.

7.ביום 23.9.31 לאחר שלא נתקבל הסבר כלשהם מטעם נתבע 1, אשר החלטתי הנ"ל נמסרה הפעם לידיו, ביום 19.8.13, ואף לא נתקבל הסבר כלשהו מטעם שליח בית המשפט, דחיתי את בקשת ביטול פסק הדין והותרתי אותו על כנו.

8.בחלוף כחודשיים מאז, ביום 28.11.13, פנו שני הנתבעים אל בית המשפט בבקשה משותפת. בקשה זו היא המונחת בפני כעת ובמסגרתה עותר נתבע 1 להארכת המועד למתן התייחסות להחלטתי מיום 13.8.13 ואילו נתבעת 2 מבקשת לבטל את פסק הדין שניתן נגדה בהעדר הגנה.

9.לאחר שבחנתי את טענות הנתבעים בשתי הבקשות ושבתי ובדקתי את אישורי המסירה הקיימים בתיק, הנני מחליטה לדחותן, מטעמים אלה:

א.על פניו ובהעדר הסבר מטעם שליח בית המשפט כאמור, צודק נתבע 1 בטענתו לפיה נסיבות מסירתו של כתב התביעה שהיה מיועד עבורו, אינן ממלאות את דרישות החוק בנוגע ל"מסירה כדין" שכן נראה כי נתבעת 1 אכן איננה "בת משפחה המתגוררת עמו", הגם שבפני שליח בית המשפט, טענה היא כי הינה בת דודתו, שכן נתבע 1 מתגורר בבאקה אל גרביה ואילו נתבעת 2 מתגוררת במייסר.

ב.יחד עם זה, משפסק הדין אשר ניתן נגדו בהעדר הגנה נמסר לידיו ביום 18.7.13 והוא פנה אל בית המשפט בבקשה לקבל העתק של כתב התביעה רק ביום 29.7.13 ואז מסר את הטיפול לסוכן הביטוח שלו אשר בהעדר ביטוח לרכב – כך לטענתו - הפנה אותו אל עורך דין שפנה אל בית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין, הרי שלטעמי, מרגע זה והלאה היה עליו לעקוב בעצמו מעקב צמוד אחר התפתחות הדברים.

ג.אלא שהתובע זנח את העניין למשך 3 חודשים נוספים, וכך – על אף שגם החלטתי מיום 13.8.13 נמסרה לידיו ביום 19.8.13, פנה הוא אל בית המשפט פעם נוספת רק ביום 28.11.13 לאחר שבהעדר התייחסות מציו להחלטה זו, הוריתי על הותרת פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, על כנו.

ד.נתבע 1 המפנה אצבע מאשימה אל סוכן הביטוח ועורך הדין שלו, אשר לטענתו התרשלו, לא תמך טענה זו בדבר.

ה.מעבר לאופן התנהלותו זה, צרף נתבע 1 לשתי בקשותיו השונות לביטול פסק הדין (האחת מיום 31.7.13 והאחרת מיום 28.11.13), תצהירים בהם הוא מתאר את התרחשות התאונה נשוא התביעה באופנים שונים:

בתצהיר שצורף לבקשה מיום 31.7.13 מופיע התיאור הבא:

"...בהתקרבי לצומת הדואר (לא מרומזרת) הבחנתי במשאית שנסעה בכיוון

נסיעת המשיב (התובע) אשר עושה פרסה וחוסמת את מסלול נסיעת המשיב

מאחר והמדובר בכיוון נסיעה במסלול אחד כאשר הפריע לה רכב צד ג' וגרם