העברת משמורת זמנית להורה וסמכות

1. ערעור מאוחד על מספר החלטות שיפוטיות שונות, אשר ניתנו במסגרת ההליכים המתנהלים בבית-משפט השלום לנוער בעניינם של הקטינים ה' ו – ל': החלטתה של כב' הנשיאה, השופטת ויגוצקי מור, מימים 04/11/15 ו-08/11/15 בתנ"ז 51379-05-15 באשר לקביעת מקום השיפוט של תיק הנזקקות (ענ"א 19842-11-15); החלטתה של כב' השופטת פ. הלוי מיום 23/11/15 באותו תיק נזקקות במסגרתה הועברו הקטינים לבית האם בהליכי ביניים (ענ"א 51846-11-15); החלטתה של כב' השופטת פ. הלוי מיום 07/12/15 באותו תיק נזקקות, במסגרתה הורתה על עריכת ועדת השמה לפי חוק החינוך המיוחד לקטין ל' ללא הסכמת המערער (ענ"א 15090-12-15).

רקע והשתלשלות ההליכים

2. הקטינים ה' ו – ל' נולדו להוריהם – המערער (להלן: "האב" או "המערער") והמשיבה 2 (להלן: "האם" או "המשיבה 2") שלא במסגרת נישואים, כאשר כל אחד מן ההורים בנה משפחה חדשה ולקטינים עוד 3 אחים ואחיות. הקטינים התגוררו עד ליום 19/04/15 בבית אביהם-המערער ובת זוגו, כאשר המשמורת על הקטינים נתונה למערער מאז שנת 2011.

3. על פי המסמכים שהוגשו לעיון בית משפט קמא ולעיוני עולה, כי המשפחה מוכרת לרשויות הרווחה מאז שנת 2010 על רקע קשיים בהסדרי ראיה ומחלוקת בעניין משמורת הקטינים. ב"כ המשיבה 1 מסרה כי לאורך השנים הקונפליקט בין ההורים היה בעוצמה גבוהה, עלו קשיים בתפקוד של שני ההורים, של הקטינים עצמם והיו אף דיווחים בגין אלימות כנגד הקטינים. כאמור, במסגרת הליך שהתנהל בבית משפט לענייני משפחה נקבעה משמורת הקטינים אצל המערער. בחודש יולי 2014 הפסיקה האם – המשיבה 2 - את פגישותיה עמם ומאז ועד חודש אפריל 2015 לא פגשה האם בקטינים.

4. ביום 22/04/15 הוגשה לראשונה בקשת ביניים בעניינם של הקטינים (ראו צב"נ

 37625-04-15). על פי המתואר בבקשה ובהחלטת בית משפט קמא נושא ענ"א 51846-11-1,  ביום 19/04/15 עזבו שני הקטינים את בית אביהם ובת זוגו והתייצבו בלשכת הרווחה בשעת אחה"צ. עו"ס לסדרי דין, פתחה את הדלת לקטינים ובעדותה בבית משפט קמא תיארה כי הקטינים היו מאוד נסערים, נראו תשושים ואמרו שהם רעבים. עוד הוסיפה כי הקטינים אמרו לה שהם ברחו מהבית ומבקשים לצאת לפנימייה. הקטינים סיפרו לעו"ס כי הלכו בעצמם לפנימיה וביקשו להיקלט שם, אך נאמר להם כי עליהם לגשת ללשכת הרווחה. הקטינים דיווחו עוד על אלימות שהופנתה כלפיהם מצד המערער ובת זוגו והובאו על ידי העו"ס לסדרי דין לתחנת המשטרה לצורך הגשת תלונה. בעקבות אירוע זה ועקב סירובם של הקטינים לחזור לבית אביהם, הוצא צו חירום והם הועברו למרכז החירום עוד באותו היום. ביום 22/04/15 אישר בית משפט קמא את צו החירום שהוצא על ידי עו"ס לחוק נוער ומינה לקטינים אפוטרופא לדין.

5. ביום 30/04/15 קבע בית משפט קמא כי הוכחה "נזקקות לכאורה" של הקטינים וניתנה החלטת ביניים לפי סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך-1960 (להלן: "חוק הנוער"), במסגרתה הוצאו הקטינים באופן זמני ממשמורת ההורים והועברו למשמורת רשות הסעד אשר קבעה את מקום חסותם. בהחלטה זו ציין בית משפט קמא כי מתיאור העו"ס לחוק נוער שהייתה כוננית באותה עת עלתה תמונה קשה של שני ילדים מבוהלים ומפוחדים אשר למרות גילם הצעיר ברחו מהבית, נכנסו לפנימייה, ביקשו להישאר בה ובהמשך התדפקו על דלת מחלקת הרווחה תוך התעקשות במשך שעות רבות שלא לחזור לביתם. עוד ציין בית משפט קמא כי הקטין ה' הראה לעו"ס סימן מעל הברך אשר לטענתו נגרם מן האלימות שנקטו כלפיו המערער ובת זוגו. כן הוזכר סכסוך גירושין ארוך וקשה בין ההורים אשר בוודאי משפיע על מצב הקטינים. צו זה הוארך בהמשך ההליכים עד להחלטה אחרת.

6. ביום 27/05/15 הגישה המשיבה 1 בקשה להכיר בקטינים כ"קטינים נזקקים" ועתרה במקביל להארכת צו הביניים.

ביום 24/06/15 התקיים דיון ראשון במסגרת תיק הנזקקות. המשיבות 2 ו – 3 הסכימו לבקשה, ואילו המערער התנגד לה וביקש לחקור מספר עדים. נקבעו מועדים לשמיעת ראיות ובד בבד, הורה בית משפט קמא למשטרת ישראל להעביר לעיונו את תיק החקירה אשר נפתח בגין תלונות הקטינים כנגד המערער ובת זוגו. צו הביניים הוארך תוך שצוין כי הקטינים מעוניינים להישאר במרכז החירום ומביעים חשש לצאת לבית המערער.