עמרני נ' סמו

פסק דין

התביעה

לפניי תביעה כספית בסך 23,500 ₪ בגין חוב נטען שנותרה הנתבעת חייבת לתובע עבור עבודות נגרות שביצע התובע בביתה של הנתבעת.

טענות התובע בתמצית

לשיטת התובע, ביום 16.04.09 הזמינה הנתבעת הצעת מחיר לבניית פרגולה, רצפת דק מעץ וסגירה של מרפסת בביתה השוכן בעין דור. לצורך ביצוע העבודות, הגישה הנתבעת לתובע תוכנית עבודה לביצוע (להלן: "התכנית"). התוכנית צורפה לכתב התביעה (נספח א' לכתב התביעה). התובע פעל על פי תוכנית זו וביצע את העבודה הנדרשת.

התובע טוען, כי כאשר הוא היה בשלבי הסיום של העבודה, ביקשה ממנו הנתבעת לבצע שינויים ותוספות בעבודות שלא נכללו בתכנית העבודה המקורית. לטענתו, הנתבעת ביקשה ממנו לפתוח חלון נוסף, לפרק את הדלת שכבר התקין ובמקומה לפתוח דלת גדולה יותר, להחליף את דלת העץ שכבר הותקנה בדלת אלומיניום, והזזת מחסן (להלן: "העבודות הנוספות" או "השינויים").

התובע טוען, כי הוא הסביר ומסר לנתבעת, כי ביצוע עבודות אלה יהיה כרוך בתוספת תשלום. הנתבעת אישרה את ביצוע העבודות ונתנה את הסכמתה לביצוע התיקונים.

התובע מוסיף וטוען, כי חרף ההסכמות לעיל, לא שילמה לו הנתבעת עבור העבודות שביצע, וטענה רק לאחר חלוף זמן, כאשר הוא העלה בפניה את דרישות התשלום, כי היא איננה מרוצה מהעבודות שהוא ביצע עבורה ולכן אין בכוונתה לשלם לו. כן והודיעה לו הנתבעת על כוונתה לשכור את שירותיו של בעל מקצוע אחר שיתקן וישלים את העבודה שנותרה.

בנוסף טען התובע, כי העבודות שביצע הינן למעשה השלב המתקדם שבעבודה, אך לא מדובר בעבודה הסופית. לשיטתו, הוא פנה אל הנתבעת על מנת להשלים את העבודות שנותרו, אך היא מנעה ממנו לעשות זאת. לתמיכה בטענתו, צירף התובע במעמד הדיון שהתקיים בפניי תמונות צבעוניות המראות את היקף העבודה שביצע בבית הנתבעת (מוצג ת/1).

לעניין התשלומים, טוען התובע כי הנתבעת התחייבה לשלם לו סך 22,000 ₪ עבור החומר וביצוע העבודה. לאור השינויים שהתבקשו על ידה, יש להוסיף את הסכומים הבאים לפי החלוקה כדלקמן: 3,000 ₪ עבור השינויים, 1,500 ₪ עבור חומר נוסף ועלות החלונות ודלת האלומיניום בסך 7,000 ₪. התובע מאשר, כי קיבל לידיו תשלום בסך 10,000 ₪ כמקדמה. לטענת התובע, הנתבעת נותרה חייבת לו סך של 23,500 ₪, שהינו סכום התביעה.

טענות הנתבעת בתמצית

הנתבעת חולקת על מרבית העובדות שהעלה התובע בכתב תביעתו. יחד עם זאת, היא מאשרת, כי הסכום שעליו סוכם בהתחלה היה 22,000 ₪. לשיטתה, הדרישה לביצוע השינויים הועלתה יום לאחר תחילת העבודה, והיא התייחסה אך ורק להזזת המחסן. הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה, כי ביקשה להזמין דלת אחרת וטענה, כי התובע סיפק לה דלת עץ שלא נבחרה על ידה וזאת במקום דלת אלומיניום אותה היא הזמינה ממנו.

הנתבעת טוענת, כי העבודות שביצע התובע לא עמדו ברמה המקצועית הדרושה, וכי הן בוצעו ברשלנות, כאשר התובע מסר לידיה עבודה לא מוגמרת הכוללת ליקויים רבים. כך למשל, רצפת הדק הייתה עקומה, נעשה שימוש בסיכות ולא בברגים או מסמרים, ועוד שורה ארוכה של ליקויים נוספים. לשיטתה, במהלך ביצוע העבודה היא עמדה על כך שהתובע יבצע את עבודותיו בצורה ראויה ויתקן את הליקויים, אך לגרסתה היא נתקלה בסירוב מצידו.

לאור זאת, במועד סיום העבודה וביצוע התשלום היא הזמינה איש מקצוע שייתן לה חוות דעת. הנדסאי בתחום הבניין הגיע לביתה ונתן לה חוות דעת, לפיה העבודה שבוצעה על ידי התובע אינה עומדת בסטנדרט הגימור המקצועי, לוקה בחסר ומשאירה את הבית במצב שאינו ראוי לשימוש ולמגורים. לשיטתה, גם בשלב זה ביקשה מהתובע לתקן את העבודות אולם היא נענתה בסירוב בטענה, כי "אין מה לסדר". אי-לכך, הוא נאלצה להזמין איש מקצוע נוסף, אשר ישלים ויתקן עבורה את העבודות, ועבורו היא שילמה סכומים נוספים בסך 9,820 ₪.

לתמיכה בטענותיה, צירפה הנתבעת תמונות צבעוניות המראות לשיטתה, כי העבודה של התובע לא הייתה "גמורה" וכי היא בוצעה ב"רשלנות" (מוצג נ/1). עוד הציגה הנתבעת מסמך שכותרתו "חוות דעת", חתום על ידי הנדסאי בניין בשם מחמוד סביח (להלן: "חוות הדעת"). במסמך זה, נמנו הליקויים בעבודות השיפוץ של המרפסת והפרגולה בביתה של הנתבעת.

לעניין התשלומים, הנתבעת מאשרת כי במהלך הזמן, הוספה תוספת של 6,000 ₪ בגין החלפת דלת לאלומיניום, ובסך הכל עלות העסקה כולל התוספות הייתה 28,000 ₪. לשיטתה, היא מודה בזכות התובע לקבל תשלום בסך 3,280 ₪, הא ותו לא. לשיטתה, יש לקזז מסכום החוב את הסכומים הבאים: עץ מעבודה קודמת של התובע בבית הנתבעת בסך 1,000 ₪, צבע לפרגולה שנקנה על ידי הנתבעת בסך 600 ₪, דלת עץ שהוחזרה בסך 800 ₪, תשלום ששילמה במזומן בסך 10,000 ₪, עלות התיקונים שבוצעו על ידי קבלן אחר בסך 9,820 ₪, עוגמת נפש ובזבוז זמן בסך 2,500 ₪. בסך הכל מגיע לנתבעת קיזוז של הסכומים המפורטים לעיל בסך 24,720 ₪ ולתובע מגיע תשלום בסך 3,280 ₪ בלבד.

לתמיכה בגרסתה, צירפה הנתבעת שתי הזמנות מתאריך 07.06.09 מנגריה האחת בסך 5,200 ₪ בגין שלושה סוגי צבעים ומשקופים לדלת והשנייה בסך 4,620 ₪ בגין פירוק דק רצפה והרכבה מחדש, החלפת ציפוי עץ בקיר, החלפה והוספת הלבשות, התקנת הלבשות בחלונות ובדלת (נספח א' לכתב ההגנה). במעמד הדיון צירפה הנתבעת שתי חשבוניות מס בגין ההזמנות שלעיל, וקבלה בגין חשבונית אחת בלבד בסך 5,200 ₪ (מוצג נ/2).

דיון והכרעה

בדיון שהתקיים בפניי נשמעו עדויות התובע והנתבעת. כמו כן, הופיע מטעם הנתבעת מר משה פיילר (להלן: "פיילר"), גיסה של הנתבעת, אשר שימש כרכז בניין בקיבוץ.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, ולאחר שעיינתי בשלל המסמכים שצורפו לתיק, לרבות התמונות, שוכנעתי כי יש לקבל את התביעה בחלקה ואנמק.