עמרם(עציר) נ' מדינת ישראל

ב"כ העורר – עו"ד עתאמנה

העורר באמצעות הליווי

ב"כ המשיבה – עו"ד אליהו יטח

החלטה

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט ח' שרעבי), אשר ניתנה ביום 10.6.2010 במסגרת בתיק מ"ת 10-06-5226, בגדרה קבע בית המשפט כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר וכי מתקיימת עילת מעצר. בית המשפט הורה לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר לגבי העורר, בו יעריך את מסוכנותו ויבחן את חלופות המעצר ככל שיוצעו.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים הוגשה בד בבד עם הגשת כתב האישום בו מיוחסת לעורר התפרצות לדירה בשעות הבוקר המוקדמות של 21.5.2010 וגניבת מכשירי טלפון ניידים וארנק ובו כרטיס חיוב וצ'קים. בכתב האישום נאמר כי בהמשך, השתמש הנאשם בכרטיס החיוב למשיכת כסף מזומן בסך 4,000 ₪ וזאת בסמוך לאחר ההתפרצות.

בהודעת הערר שהונחה בפניי, טען העורר כי בית משפט קמא טעה משקבע כי קיימות ראיות לכאורה והפנה את עניינו של העורר לשירות המבחן להכנת תסקיר מעצר. לטענת העורר, לא קיימת כל ראיה ישירה הקושרת את העורר לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. חומר הראיות מבוסס על הימצאותו של הרכוש שנגנב, במקלט המצוי בבלוק בו מתגורר העורר. הרכוש נמצא בפתח האיוורור של המקלט כשהוא מכוסה במעטפות דואר שאחד מהם נושא את טביעת אצבעו של העורר. לגרסת העורר יתכן והוא נגע באותה מעטפה, השייכת לשכנתו, מבלי משים. עוד הפנה ב"כ העורר לכך שבית המשפט טעה משקבע כי העורר מסר בחקירתו הראשונה כי ישן במועד הפריצה, בעוד פלט השיחות שלו מלמד כי הוא קיבל והוציא שיחות באותה שעה. עיון בהודעתו של העורר מלמד כי אמר בחקירתו כי נותר בבית לראות טלוויזיה.

בדונו בבקשה למעצר עד תום ההליכים, נדרש בית המשפט לבחון קיומן של ראיות שעיבודן הסופי מקים סיכוי סביר להרשעתו של הנאשם. בבש"פ 826/08 קשאש נ' מ"י נאמר :

"כידוע בשלב הארכת המעצר עד תום ההליכים כל שעל בית המשפט לבחון הוא האם קיימת תשתית לכאורית להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. תשתית לכאורית כאמור אינה דורשת הוכחת אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר כי אם בחינת הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה. ראיות לכאורה להוכחת האשמה הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט – תוך בחינתן בחקירות, ותוך קביעת אמינותן ומשקלן – יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אינהרנטיים בחומר החקירה באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס כיום לא יוכל- גם לאחר עיבודו בעתיד והעברתו בכור המבחן של ההליך הפלילי – להקים תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן יהא לבסס עליה את הרשעת הנאשם, תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה ועל כן אין מקום למעצרו עד תום ההליכים".

לאחר שבחנתי את תיק החקירה ושקלתי את טענות הצדדים, לא מצאתי כל יסוד לשנות מהחלטת בית משפט קמא. לפיכך דין הערר להדחות. אנמק מסקנתי זו בתמצית:

1.הרכוש הגנוב נמצא כאמור במקלט המצוי בבלוק בו מתגורר העורר, כשהוא מכוסה במעטפות דואר. אחת המעטפות נושאת את טביעת אצבעו של העורר. ההסבר שניתן מפיו כי אפשר ואחז באותה מעטפה מבלי משים, ייבחן במסגרת התיק העיקרי, אולם בשלב זה אין בו כדי לאיין או לפגוע בכוחה של הראיה.

2.בחקירתו הראשונה מיום 26.5.2010 (היחידה שבה הסכים העורר למסור גרסתו בטרם שמר על זכות השתיקה בחקירות שלאחר מכן), משנשאל היכן היה בשעות הלילה – לפנות בוקר של יום האירוע, השיב העורר כי ישן בביתו. אלא שתדפיס השיחות של מכשיר הטלפון הנייד שלו מגלה כי נכנסו ויצאו שיחות לאותו מכשיר וממנו בשעת האירוע. נכון הוא שהעורר סיפר בחקירתו כי באותו ערב ביקש לצאת לבילוי אך משהתברר כי לא היה רכב הוא נשאר בבית וראה טלוויזיה. אולם משנשאל ספציפית לגבי שעות הלילה המאוחרות השיב כי ישן. ודוק – ההתפרצות אירעה בסמוך לשעה 2:00 לפנות בוקר, שעה שהעורר על פי גרסתו ישן בביתו. אלא שפירוט השיחות שנעשו אגב שימוש במכשירו הנייד, אינו מתיישב עם גרסה זו. אף הטענה כי ייתכן ואחד מבני המשפחה עשה שימוש במכשיר, שעה שהעורר ישן, אינה סבירה בשים לב לכך שהעורר אישר בעצמו בהודעתו כי נותר בבית לבדו כי כל אחיו יצאו באותו ערב.

3.בחקירתו, משנאמר לעורר כי נמצאו טביעות אצבע שלו על הרכוש הגנוב הוא התייחס באופן ספציפי למכשיר טלפון ולכרטיס. זאת מבלי שנאמר לו קודם לכן כי הרכוש הגנוב כולל מכשיר טלפון וכרטיס חיוב. עובדה זו מעוררת תמיהה ולא ניתן לה כל מענה מצד העורר.

4.אין חולק כי העורר אינו עובד באורח סדיר. מחומר הראיות עולה לכאורה כי אינו מנהל על שמו כל חשבון בנק, אינו מחזיק כרטיס חיוב והוא אף נסמך על בני משפחתו ומקבל מידיהם כספים מדי פעם. לאור זאת, לא ברור מהיכן נמצא ברשותו ביום 21.5.2010 בשעות הצהריים סכום של 3,200 ₪. בבדיקה אקראית שנעשתה על ידי סיור משטרתי ביום 21.5.2010 בשעה 13:00, שעות אחדות לאחר משיכת הכספים בכרטיס החיוב הגנוב, נמצא ברשותו של העורר סך 3,200 ₪ בשטרות של 200 ₪. לא ניתן כל הסבר לסכום זה שאינו מתיישב עם יכולותיו של העורר.

בית משפט קמא ציין בהחלטתו כי ייתכן וחזקן של הראיות לכאורה אינו לעילא ולעילא אך נתון זה יישקל בעת בחינת השחרור לחלופה. אין לי אלא להסכים עם קביעה זו. הראיות שהצטברו מקימות תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האשמה. אפשר ועוצמתן של אותן ראיות אינה ברף הגבוה אך הן בהחלט מקימות סיכוי סביר להרשעת העורר.

לפיכך, אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, י' תמוז תש"ע, 22 יוני 2010, במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: