עמרם זהבי נ' רשות מקרקעי ישראל

השופטת ע' ברון:

1. בעתירה שלפנינו טוען העותר טענות חמורות נגד המשיב 2, שלפיהן נטל האחרון לכיסו שלא כדין כספים בהיקף של מאות אלפי שקלים ואולי יותר – וזאת במסגרת תפקידו של המשיב 2 באגודה השיתופית הדר-עם וכחלק מהקמת שכונת הרחבה במושב (להלן: המשיב ו-האגודה השיתופית בהתאמה). עוד נטען על ידי העותר להעלמת עין מצידה של רשות מקרקעי ישראל (להלן: הרשות) לנטילת הכספים האסורה. הסעד המבוקש בעתירה הוא צו עשה המורה לרשות ליזום נגד המשיב "פעולות אכיפה וחילוט הכספים האסורים והעמדה לדין פלילי"; לחלופין מבוקש כי הרשות "תאשר בכתב שהשיטה שפעלה בהדר-עם ושתתואר היטב ובפרוטרוט במכתבה – נבחנה ביסודיות, והינה חוקית ולגיטימית ומניחה את דעתה של רמ"י במעמדה כבעלת הקרקע וכשומר הקרקעות של המדינה".

           ברקע העתירה עומדת מדיניות מועצת מקרקעי ישראל, שברבות השנים איפשרה (בתנאים מסוימים) לאגודות שיתופיות לשנות את ייעודם של מגרשי המשבצת מחקלאות למגורים, להקים שכונות הרחבה ולהקצות את המגרשים ל"מומלצי האגודה" בפטור ממכרז. לימים התברר כי לא פעם עשו האגודות השיתופיות שימוש לרעה ב"כוח ההמלצה" שניתן להן – וגבו שלא כדין סכומי כסף ניכרים עבור קבלת המלצה (כספים אלה מכונים "כספים אסורים"). לנוכח האמור הבהירה הרשות בשורת החלטות את האיסור לגבות מהמשתכנים בהרחבות כל סכום כסף מעבר להוצאות פיתוח.

2. בענייננו, בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת התירה הרשות לאגודה השיתופית להקים שכונת הרחבה בהדר-עם (לעיל ולהלן: ההרחבה). בהעדר מגרשים זמינים אחרים במשבצת של האגודה השיתופית, הסכימו חברי האגודה כי ההרחבה תוקם על מגרשים שהיו שייכים לנחלות של חוכרים שונים במושב; במקביל, ועל מנת לפצות את אותם בעלי נחלות שהקצו מגרשים מנחלותיהם, נערכו איזונים כספיים פנימיים בין חברי האגודה. עסקינן אפוא בהסכם בין חברי האגודה השיתופית לבין עצמם, שמכוחו ויתרו מספר חברי אגודה לטובת האגודה השיתופית על מגרשים שהיו שייכים לנחלותיהם, בתמורה לקבלת פיצוי.

           יסודה של העתירה בטענת העותר שלפיה המשיב פתח וניהל "קרן סודית", ורק מי שהפקיד בה סכום נכבד של כסף יכול היה לרכוש מגרש לבניה בהרחבה. עוד לדברי העותר כספים אלה הוסתרו על ידי המשיב והוצגו ככספי איזון פנימי בין חברי האגודה השיתופית – ואולם בפועל הכספים שולמו על ידי משפחות המשתכנים בהרחבה, ואין בינם לבין "איזון פנימי" דבר וחצי דבר. העותר מוסיף וטוען כי מדובר בשיטה לגביית כספים אסורים שהפכה זה מכבר לפרקטיקה רווחת במגזר ההתיישבותי והחקלאי, ויש אפוא למגרה ויפה שעה אחת קודם; וכן בא העותר בביקורת עם הרשות, החוטאת לגישתו לתפקידה הציבורי בכך שהיא נותנת יד להתעשרות האסורה.

3. העותר שטח זה מכבר את טענותיו החמורות נגד האגודה השיתופית והמשיב בפרט, בפני הרשות, רשם האגודות השיתופיות, משטרת ישראל ופרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) – וכולם השיבו את פניו ריקם. בחודש אוגוסט 2014 פנה העותר לרשות לראשונה וטען לביצוע תרמית, מעילה באמון הציבור וקבלת כספים אסורים ביחס להרחבה במושב; וכחודשיים לאחר מכן נענה כי על פניו לא נמצאה הפרה של הדין או של נוהלי הרשות, וכי טענותיו של העותר מתייחסות להתנהלות פנים-יישובית וככאלה יש להביאן לפני רשם האגודות השיתופיות. בחודש נובמבר 2014 חזר העותר ופנה לרשות, וכחודש לאחר מכן נענה כי אין הרשות נוהגת להתערב באיזונים כספיים פנימיים שנערכים בהסכמה בין חברי אגודה. במקביל פנה העותר לרשם האגודות השיתופיות, ולאחר דיון במעמד הצדדים ניתנה ביום 26.3.2015 החלטתו של עוזר הרשם שלפיה לא נמצא יסוד להתערבותו:

"החלטת האגודה בדבר מתן הפיצוי לחברים שפינו את אדמותיהם לטובת פרויקט ההרחבה ובכלל זה גריעת 0.4 דונם מכל אחד מחברי האגודה לצורך מתן הפיצוי בקרקע חליפית לחברים הנ"ל, אושרה באסיפה הכללית מיום 20.1.2008. האסיפה הכללית קיבלה את ההחלטה בהתאם לסמכות הנתונה לה על פי דין. ככל שהמלין סבור כי יש בהחלטת האגודה כדי לפגוע בזכויותיו, רשאי הוא לפעול על פי הקבוע בסעיף ישוב סכסוכים בתקנון האגודה" (סעיף 5.2 להחלטה).

4. בחודש מאי 2015 הגיש העותר תלונה למשטרת ישראל; ובחודש מאי 2016 נפגש עם פרקליטת מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) ופרש בפניה את טענותיו בכל הנוגע לגביית כספים שלא כדין במסגרת ההרחבה. בחודש אפריל 2017 הודיעה המשטרה לעותר על סגירת תיק התלונה שהגיש, מן הטעם של העדר אשמה פלילית (ואולם יצוין כי לדברי הרשות העותר הגיש ערר על החלטה זו, שעודו תלוי ועומד). סמוך לאחר מכן, בחודש מאי 2017 חזר העותר ופנה לרשות בטענה כי בידיו "חומר רציני מאוד על נושא הכספים האסורים", ואולם גם פניה זו נדחתה ביום 5.6.2017, תוך שצוין כדלקמן:

"הנחלות הינן יחידת קרקע שניתנה בזמנו באופן שוויוני למתיישבים. משכך, יש היגיון בכך כי עם גריעת שטח מנחלה לטובת הרחבת המושב, וכאשר הגריעה אינה שווה בין כלל הנחלות – ייערך במושב איזון פנימי. מהעובדות שהוצגו במכתביך לא ניתן היה ללמוד או להבין שמדובר באיזון פנימי שאינו סביר, שנעשה בין חברי האגודה." (בסעיף 4).

5. הרשות טוענת כי דינה של העתירה להידחות על הסף, בראש ובראשונה משום שהסעד העיקרי המופנה כלפיה כלל אינו מצוי בסמכותה: העותר מבקש כי הרשות תעמיד את המשיב לדין ותחלט כספים שברשותו, ואולם ברי כי אין לה כל סמכות לעשות כן. עוד נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל אי צירוף האגודה השיתופית להליך – חרף העניין שעשוי להיות לה בתוצאתו. כן נטען כי פנייתו הראשונה של העותר לרשות נעשתה רק בשנת 2014, שנים רבות לאחר שהחלה הקצאת המגרשים בהרחבה – ומדובר בשיהוי קיצוני, המקשה עד מאוד על בחינת טענותיו.