עמרם ואח' נ' בלוראי ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר נגרמו לה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 28/4/10.

1. לטענת התובעת 2, ביום 28/4/10, עת חנה רכב בבעלות התובע 1 בו נהגה, בצד שמאל של הכביש בדרך חד סטרית בסמוך לגן הילדים של ילדיה, היא הכניסה את ילדה לרכב מצד הכביש ועמדה כאשר דלת הרכב פתוחה לחלוטין על מנת לקשור אותו. היא הבחינה ברכב הנתבעת1 מגיע לעבר הרחוב ואולם, סברה כי זו תמתין עד שהיא תסיים לקשור את הילד ותסגור את הרכב ואז תעבור אותה, הואיל ומדובר ברחוב צר. למרות האמור, עת רכנה לקשור את הילד, שמעה לפתע פגיעה בדלתה וראתה כי רכב הנתבעת פגע בדלת רכבה כאשר היא עברה בסמוך לה. לטענת התובעת, בנסיבות אלו, האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת הואיל ונהגה בחוסר זהירות ועברה בדרך הצרה מידי תוך שהיא פוגעת בדלת רכבה. לאור האמור, הרי שעל הנתבעת 1 ועל מבטחת רכבה- הנתבעת 2 , לשפותה בגין הנזקים אשר אירעו לרכב בו נהגה, שהוא בבעלות התובע 1.

2. לטענת הנתבעת 1, רכבם של התובעים חנה במקום אסור באשר המדרכה בסמוך לו חנה סומנה ב"אדום לבן". זאת ועוד, לטענת הנתבעת 1 , היא הגיעה לרחוב וראתה כי התובעת עומדת ליד רכבה כאשר הדלת האחורית פתוחה אולם, לא לרווחה כי אם צמודה לגופה. היא האטה , בינה לבין התובעת נוצר קשר עין והיא החלה לעבור את רכבה של התובעת באטיות. בשעה שכמעט עברה את רכב התובעת, ככל הנראה הואיל והתובעת רכנה לפנים, נפתחה לפתע הדלת לרווחה ומשכך, פגעה בחלקו האחורי השמאלי של רכבה. לטענת הנתבעות- בנסיבות התאונה יש להטיל את האחריות לתאונה לפתחה של התובעת הואיל והיא נהגה בחוסר זהירות עת פתחה את הדלת במפתיע ומשכך, יש לדחות את תביעתה.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת 2 והנתבעת 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחת לגירסתה . כן,הוצגו בפני תמונות המתעדות את הנזק לרכבה של הנתבעת וכן, סרטון המציג את תנאי השטח במקום ומעבר כלי רכב בעת חניית אחרים.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני , מדובר בגרסאות סותרות כאשר המחלוקת המרכזית בין הצדדים נעוצה בשאלה האם אמנם היתה דלת רכבה של התובעת פתוחה לרווחה בעת שהחל רכב הנתבעת לעוברה- כגירסת התובעת, או שמא, הדלת היתה פתוחה במקצת ורק בשעה שרכב הנתבעת חלף על פניה , נפתחה לרווחה – כגרסת הנתבעת.

מקום בו הגרסאות סותרות , על בית המשפט לבחון את הראיות החיצוניות וזאת, על מנת לבדוק האם יש בהן בכדי לתמוך באיזה מגירסאות הצדדים, באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוונה.

הראיות החיצוניות במקרה זה, הינן תמונת הנזק לרכבה של הנתבעת וסרטון המדגים את תנאי השטח כפי שהוצג על ידי התובעת.

לענין זה, עיון בתמונות הנזק לרכבה של הנתבעת מעלה כי מוקד הנזק הינו בכנף האחורית השמאלית של רכבה . מיקום הנזק ברכבה של הנתבעת , יש בו בכדי לתמוך בגירסתה שכן, לו היתה גירסת התובעת נכונה , כי אז היינו מצפים לחזות במוקד נזק בחלק הקדמי של רכבה.

זאת ועוד, מעיון בסרטון כפי שהוצג על ידי התובעת עולה כי הדרך אמנם צרה ואולם, למרות זאת , בנסיעה איטית ניתן לעבור בה גם כאשר דלת של רכב חונה פתוחה.

לאמור לעיל, אוסיף כי ממילא התרשלה התובעת ברשלנות בסיסית, עת בחרה להכניס את הילד לרכב מהדלת הפתוחה אל הכביש וזאת, תחת להכניסו מתוך הדלת הקרובה למדרכה. לענין זה, אך במזל הסתיים האירוע בנזק לרכוש , באשר התנהלות זו עלולה היתה גם להביא לפגיעות גופניות.