עמרם ואח' נ' בוארון-לוי ואח'

החלטה

1.לפני בקשת התובעת 2 (להלן:"המבקשת") לתשלום תכוף בהליך המתנהל לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן:"החוק").

המבקשת, ילידת 27.03.60 נפגעה בתאונת דרכים ביום 07.04.10.

ביום 12.12.10 שולם תשלום תכוף בסך 5,000 ₪.

למען שלמות התמונה יצויין כי ביום 24.01.12 ניתן פסק דין חלקי על הנזק המיוחד, אלא שפסק דין זה בוטל ביום 22.11.12.

2.דר' אמל חורי קבע כי לתובעת נגרמה נכות צמיתה בשיעור 12.5% בגין שבר באגן ובגין חבלה בברך שמאל.

כן נקבעה נכות זמנית של 100% למשך שלושה חודשים, נכות זמנית בשיעור 75% למשך שישה שבועות נוספים ונכות זמנית של 50% למשך שישה שבועות נוספים.

3.הבקשה דנן הוגשה ביום 20.02.13, היינו קרוב לשלוש שנים לאחר התאונה.

דרישה לתשלום תכוף נשלחה בחודש יולי 2010, קודם ששולם הסכום האמור לעיל.

המבקשת נחקרה בפני.

למרבה הצער לא הגיעו הצדדים לכלל הסכמה ועל כן יש להכריע בדין.

4.לאחר ששמעתי את המבקשת ובחנתי את החומר שבתיק נחה דעתי שדין הבקשה להידחות.

5.ראשית, שולם תשלום תכוף של 5,000 ₪ בסמוך ליום 12.12.10, שאז נחתם שטר פיטורין על ידי התובעת, ובכך מילאה הנתבעת אחר הדרישה.

התשלום התכוף נועד להושטת סעד מהיר וזמני, אלא שלא שוכנעתי שהמקרה דנן מצדיק השטת סעד של חירום שכזה (ראו והשוו: ע"א 387/82 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' ויקטור אסידו ואח' פ"ד מ(4) 213; רע"א 9275/03 אברהם פינטו נ' יונה יונה ואח' (פסק דין מיום 30.11.03, פורסם במאגרים)).

בחוק נקבעו הגבלות על מנת שלא לרוקן את תכלית ההסדר הטמון ביסוד התשלום התכוף שמטרתו עזרה ראשונה כסעד קבוע.

כך למשל נקבעו הגבלות על הגשת בקשות לתשלום תכוף חדשות לבקרים ובכך גם נמנעת הכבדה על המערכת השיפוטית.

כך גם נקבע כי לא ייפסק תשלום תכוף בעד תקופה העולה על שנתיים מיום קרות תאונת הדרכים שבגינה הוגשה הבקשה לתשלום תכוף (סעיף 5ה לחוק הפיצויים).

יפים דברים שנאמרו בעניין אחר: "הסכמה בין הצדדים על תשלום תכוף מעידה על כך שהצדדים הסכימו שזה התשלום התכוף המתאים לאותה תקופה. אם התובע או הנתבעת לא הסכימו שזה התשלום התכוף המתאים לאותה תקופה, מן הראוי היה שיפנו לבית המשפט שיפסוק". (בש"א (מחוזי חיפה) 17140/07 אסייג מתתיהו נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב החלטה מיום 19.12.07, פורסמה במאגרים).

כפי שיובהר להלן, אין בנמצא טעמים מיוחדים המצדיקים בחינת הבקשה בשלב זה, ודי באמור לעיל כדי לדחות הבקשה מעיקרה.

6.שנית, התובעת לא הוכיחה כי לא נותרו לה אמצעי קיום מתאימים.