עמראן ואח' נ' פ. זהר (אילת 1993) בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשת הנתבעת להורות לתובע למצות זכויותיו במוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), אם בדרך של דיון מחדש, או טענה להחמרה, או פניה לוועדה רפואית לעררים או לבית הדין לעבודה, תוך צירוף חוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט, ד"ר מיכל עמית-כהן, וצירוף תשובת הבדיקה האלקטרופיזיולוגית מיום 11.8.08.

ביום 18.5.09 נקבעה לתובע נכות בשיעור 28% במל"ל (20% כף רגל ימין ו-10% צלקת; ועם הפעלת תק' 15 – 35%). וועדה רפואית לעררים מיום 29.11.09 לא שינתה מקביעה זו. כעבור זמן זומן התובע לוועדה רפואית נוספת ובהחלטת הוועדה מיום 18.3.12 נקבעה נכותו של התובע בשיעור 19% (10% כף רגל ימין ו-10% צלקת). מומחית מטעם בית המשפט, ד"ר מיכל עמית כהן, הגישה חוות דעת ביום 3.6.12, בגדרה קבעה כי נכותו של התובע היא בשיעור 27% (10% בגין פגיעה בגידים המיישרים של אצבעות כף הרגל, 10% בגין פגיעה עצבית בכף הרגל ו-10% צלקת).

הנתבעת טענה כי בפני וועדות המל"ל לא עמדה הבדיקה האלקטרופיזיולוגית מיום 11.8.08, שעל בסיסה קבעה ד"ר עמית-כהן נכות בשיעור 10% בגין הפגיעה בעצב הפרוניאלי. כן נטען כי התובע לא פרט בפני הוועדות את מלוא תלונותיו באשר למצבו הרפואי, ובפרט לא טען לתלונות בתחום העצבי. לטענת הנתבעת, על התובע חלה חובה לפנות למל"ל ולמצות זכויותיו בתום לב, היינו להביא בפני המל"ל מלוא תלונותיו ומלוא המסמכים הרפואיים הרלוונטיים.

התובע טען, כי אין ממש בטענת הנתבעים כי הפגיעה בתחום העצבי לא הועלתה בפני המל"ל וטען כי התובע פעל בסבירות ובתום לב, שטח את כל טענותיו בפני וועדות המל"ל, הציג את כל המסמכים שהיו בידיו ומיצה את כל זכויותיו במל"ל. בדיון שנערך בעניין טען התובע, כי הבדיקה האלקטרופיזיולוגית משנת 2008 נערכה בקופת חולים "מקור ברוך" על פי בקשת המל"ל וממילא שהיתה בפני וועדות המל"ל. כן נטען, כי אין אפשרות מעשית לפנות כיום למל"ל ולא ניתן לטעון להחמרה, שכן אין כל החמרה במצבו של התובע ולא ניתן לטעון לכזו על סמך מסמך משנת 2008.

הלכה היא שעל הנפגע בתאונת עבודה לפנות אל המל"ל ולפעול באמצעים סבירים על מנת לקבל את הגימלאות המגיעות לו, אותן גימלאות שהמעביד-המזיק זכאי שינוכו מסכום הפיצויים. במקרה שנפגע אינו פונה למל"ל בתביעה ואינו פועל בסבירות ראויה לקבלת גימלאות שהיה זכאי להן, יקבע בית המשפט את שיעור הגימלאות וינכה סכום זה מהפיצויים המגיעים לנפגע. גם אם חלה החמרה במצבו של התובע ויש סיכוי סביר שוועדה רפואית של המל"ל תקבע לו נכות בשיעור גבוה יותר, עליו לפעול בסבירות לשם קבלת מלוא המגיע לו מהמוסד. ואולם, דברים אלה אמורים בחובת הנפגע לפנות למימוש זכויותיו ולפעול בעניין זה בסבירות ובתום לב. כשפעל כך ותביעתו נדחתה או נתקבלה בחלקה, אין דורשים מממנו שיתדיין בערכאות עם המל"ל כתנאי לכך שהתנהגותו תחשב סבירה (ע"א 727/87 שור נ' בן הרוש, פ"ד מד(3) 142).

בענייננו, התובע פנה למוסד לביטוח לאומי. נכותו נקבעה בשיעור 28% (35% לאחר הפעלת תקנה 15) בוועדה מדרג ראשון וכך גם בוועדה הרפואית לעררים. בחלוף זמן זומן התובע לבדיקה חוזרת ונכותו נקבעה בשיעור 19%. אין בפניי כל תימוכין לכך שמעת שניתנה החלטת הוועדה ועד היום חלה החמרה במצבו של התובע, ודומה כי אף הנתבעת אינה טוענת זאת. הבדיקה אליה הפנתה הנתבעת בוצעה בשנת 2008 ואין כל חדש במצבו של התובע. בהיעדר טענה להחמרה, אין לחייב את התובע להתדיין עם המל"ל ולהגיש עררים כתנאי לכך שהתנהגותו תחשב סבירה, וזאת רק משום שמסקנת המומחית מטעם בית המשפט היתה שונה. יש לציין, כי חוות הדעת מטעם המומחית הוגשה מספר חודשים לאחר החלטת וועדת המל"ל הנוספת, וממילא שלא היה באפשרותו של התובע להציג לוועדה את חוות הדעת בעת שהתייצב בפניה. כמו כן, לא מצאתי בסיס לטענה שהתובע פעל שלא בתום לב בעת שפנה למל"ל או כאשר עמד בפני וועדותיה. כאמור, התובע טען שהבדיקה, עליה נסמכת הנתבעת בטענותיה, נעשתה לאחר שפנה למל"ל ובהתאם לדרישתו, ולפיכך אין מקום לטענה שהתובע "העלים" מוועדות המל"ל תוצאות בדיקה זו.

על יסוד האמור אני קובעת כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי התובע חייב לפנות למל"ל פעם נוספת ולפיכך דין בקשתה להידחות.

הצדדים יגישו עד ליום 31.10.13 הודעה משותפת לעניין תוצאות המו"מ ביניהם. ככל שלא תהיה הסכמה, תינתן הוראה להגשת תצהירי עדות ראשית.

ניתנה היום, י"א חשון תשע"ד, 15 אוקטובר 2013, בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: