החלטה
המבקש עותר לסעד הצהרתי שיקבע כי המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל בישראל אינו המוסד הראוי לבירור המחלוקות הכספיות שקיימות בינו לבין שחקן הכדורגל מאור מליקסון.
1. המבקש, המגדיר עצמו כאיש עסקים, היה בשנים עברו חבר הנהלה ויו"ר קבוצת הכדורגל מכבי יבנה. המשיב 1 (להלן: "המשיב") הינו שחקן כדורגל מצליח, המשחק בימים אלו בשורות קבוצה פולנית. בין השניים סכסוך כספי המתנהל במספר ערכאות. המבקש פתח כנגד המשיב תיק הוצל"פ למימוש שטר חוב, ואילו המשיב הגיש כנגד המבקש למוסד הבוררות של ההתאחדות לכדורגל, תביעת השבה בה דרש להשיב לו את כל הכספים שקיבל, לטענתו, על חשבונו, על דרך מכירת זכויותיו בכרטיס השחקן.
יצוין כי ברקע לסכסוך שני הסכמים שנערכו לכאורה בין הצדדים, האחד – בשנת 2002, עת שיחק המשיב בקבוצת הכדורגל מכבי יבנה, והשני – בשנת 2008, ואשר המשיב מכחיש חתימתו עליו, עת שיחק המשיב בקבוצת הכדורגל הפועל כ"ס.
2. המבקש טוען כי אין למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל (להלן: "המוסד לבוררות") כל סמכות שיפוט לגביו, משאינו שחקן או מאמן, לא סוכן מורשה, אף לא ממלא תפקיד, ומשכך, על הסכסוכים בינו לבין המשיב להתברר בבתי המשפט הרגילים.
המשיב לעומתו טוען, כי לא זו בלבד שהמבקש היה במועדים הרלוונטיים "ממלא תפקיד", הוא אף שימש בפועל כסוכנו לכל דבר ועניין, ומשכך, אינו יכול להיתלות באי היותו סוכן מורשה, מה גם שטיב הסכסוך מצדיק בירורו במסגרת המוסד לבוררות, האָָמון על ההיבטים המקצועיים של ענף הספורט.
3. קודם שאדרש לטענות בעלי הדין, מן הראוי לסקור את המסגרת המשפטית הרלבנטית.
חוק הספורט, התשמ"ח-1988 מסמיך את מוסדות השיפוט הפנימיים של ההתאחדות "לדון ולהחליט בעניינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד....".
תקנון המוסד לבוררות מסדיר בסעיף 2 שבו את סמכותו הייחודית של המוסד לבוררות ומסמיכו לדון בכל סכסוך שבין קבוצה לשחקן, כל סכסוך שבין הקבוצה למאמן וכיוצ"ב.
סעיף 2ז מסדיר את סמכות המוסד לבוררות בכל הנוגע לסכסוך שבין השחקן לממלא תפקיד אחר, וכך הוא קובע: "הבוררים ידונו... ז. (1) מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, לדון בכל סכסוך ו/או מחלוקת שבין קבוצות ו/או בין שחקנים ו/או בין מאמנים ו/או בין ממלאי תפקידים, בינם לבין עצמם ו/או בכל אחד מן המנויים לעיל – לבין משנהו, בכפוף לאמור בסעיף קטן (2) שלהלן".
4. תקנון סוכני השחקנים של ההתאחדות לכדורגל בישראל, אשר נועד, כפי האמור בחלק הכללי שלו, להסדיר את העסקתם של סוכני שחקנים הפועלים להעברתם של שחקנים מקבוצה לקבוצה וממועדון למועדון, קובע בסעיף 14 שבו כי "כל מחלוקת או סכסוך בין סוכן שחקנים לבין שחקן, או בין סוכן שחקנים לבין מועדון או...יובאו להכרעה בפני המוסד לבוררות", וכי "הבוררות בפני הבורר הינה בוררות חובה ויחולו עליה כל הוראות תקנון המןסד לבווררות".
התקנון אינו מגדיר סוכן מהו, ופרק המבוא מתייחס רק להגדרת סוכן מורשה, שהינו "סוכן אשר עמד בכל דרישות תקנון זה וקיבל רישיון בר תוקף לעסוק כסוכן שחקנים" וכי "חוזה ייצוג" הינו "חוזה שנכרת בין סוכן השחקנים לבין שחקן או לבין מועדון".
5. ולענייננו: מקור הסכסוך בין המבקש לבין המשיב בהסכם הראשוני שנערך ביניהם ביום 8.3.2002, לפיו רכש המבקש את הזכויות בכרטיס השחקן של המשיב, ובהתנהלות שביניהם בשנים שלאחר מכן. הוברר כי בעת הזו לא היה המבקש איש עסקים, חיצוני וזר לעולם הכדורגל, כפי שהוא מציג את עצמו, שכן מהנספחים שצירף המשיב לתשובתו עולה כי המבקש עצמו אישר במכתבו מיום 29.1.2003 המופנה לרשם העמותות, כי הוא מכהן כיו"ר מכבי יבנה מזה "כ-4 חודשים".
העובדה לפיה כיהן המבקש לפחות החל מספטמבר 2002 כיו"ר הקבוצה, עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירי המשיבים, לפיו היה המבקש חבר הנהלת מכבי עוד בעת בה נכרת עם המשיב החוזה הראשון.
מכל מקום, מאחר והסכסוך הכספי שבין המבקש למשיב מתייחס לתקופה החל ממועד חתימת ההסכם הראשון ובשנים שלאחר מכן, ומאחר שהמבקש היה יו"ר הקבוצה לפחות החל מספטמבר 2002, וככל הנראה חבר הנהלה גם קודם לכן, הרי שאין ספק כי בתקופה הרלבנטית לסכסכוך נחשב המבקש כ"ממלא תפקיד" הכפוף אף הוא לסמכות השיפוט של המוסד לבוררות.
6. גם סעיף 14 לתקנון סוכני השחקנים תומך בעמדת המשיב.
ראשית, התקנון קובע כי כל מחלוקת בין שחקן לבין "סוכן" (סתם), תידון במוסד לבוררות, ואינו דורש כי לצרך הקניית הסמכות קיימת דרישה כי הסוכן יהיה סוכן מורשה.
שנית, גם אם נניח לטובת המבקש כי הסעיף מדבר בסוכן מורשה,ואין חולק שהמבקש איננו סוכן מורשה כמוגדר בתקנון סוכני השחקנים, הרי מהחומר הרלוונטי לסכסוך עולה, כי גם אם המבקש לא הציג עצמו כסוכן מורשה, הרי בפועל פעל כסוכן לכל דבר ועניין.
עיון בהסכם הראשון שנערך עם המשיב בשנת 2002 מעלה, כי המבקש התחייב "לדאוג לכך שהשחקן ירוויח בקבוצה בה ישחק סכומי כסף המקובלים לגבי שחקן ברמתו באותה עת", המבקש התחייב "לדאוג כי השחקן יקבל על חשבונה את הטיפול הרפואי והפיזיותרפי הטוב ביותר שניתן לקבל...". כן התחייב המבקש כי "במידה והשחקן ייפצע כתוצאה משחקן כדורגל... יקבל השחקן את מלוא הסכומים הנקובים בהסכם..." ועוד כהנה וכהנה.
הגם שהמבקש הגדיר עצמו בהסכם זה כמשקיע, הוא קיבל על עצמו את ההתחייבויות הרגילות שסוכן שחקנים מקבל על עצמו, אף קיבל את התמורה המתאימה. יתרה מכך, ההסכם מנוסח כהסכם סטנדרטי "פתוח" בו הכיתוב באשר לשמו של השחקן ופרטיו נותר ריק, ויש למלאו בכתב יד. ללמדך, כי ההסכם לא נוצר רק עבור המשיב, כי אם גם עבור שחקנים פוטנציאליים נוספים, דבר המחזק את המסקנה כי המבקש תיפקד כסוכן.