עמר נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו [כב' השופטת נועה פראג-לבוא], אשר לאחר שמיעת ראיות הרשיע ביום 10.04.11 את המערער עפ"י כתב אישום של עבירה בשכרות לפי סעיפים 62 (3), 64 ב' (א) וכן 39 א' לפקודת התעבורה ותקנה 169 א' לת"ת.

לאחר ההרשעה, גזר בית משפט קמא את דינו של המערער לעונשים שונים, בהם פסילה בפועל.

הערעור הוא הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

בית משפט קמא, בהכרעת דין מפורטת וארוכה, קבע שממצאי הינשוף שהוצגו לו, לפיהם, המערער נהג כאשר בליטר אוויר נשוף מריאותיו היו 510 מיקרוגרם אלכוהול, הינם ממצאים נכונים ובדוקים.

במקרה זה, ההרשעה הייתה עפ"י תוצאות הינשוף בלבד, משום שבבדיקת מאפיינים שנערכה למערער, עמד הוא בכל הבדיקות בהצלחה, למעט עניין אחד.

בית משפט קמא, בהכרעת דינו, תוך שהוא מודע לכך שתעודות בלוני הכיול הן מבדיקת הכיול שנעשתה עובר להפעלת המכשיר, ובבדיקת הכיול התקופתית לא הוגשו לו ע"י התביעה, כתב שעפ"י הפסיקה [עמ' 11-12 לפסק הדין], ניתן להרשיע על סמך ממצאי בדיקת ינשוף, אף שהגורמים הרלוונטיים לבלון הכיול אינם, ודי בהגשת תעודות הכיול על הערכים הכתובים בה.

בית משפט קבע בצדק, זו גם דעתי, שהגם שתעודות הכיול הינם מסמכים אשר נגועים בשל כך שהם עדות מפי השמועה, הרי על סמך סייגים הקיימים, ניתן לקבלם.

אלא, שבית משפט קמא לא קיבל כלל את התעודות, ומשכך, לא הייתה בפניו אותה ראייה משנית אשר הוכשרה כראייה קבילה, עמד הוא בפני מצב של עדות מפי השמועה "כפולה", כאשר השוטר אשר העיד בפני בית משפט קמא הסתמך על רישום שקרא ב"תעודות הבלון" במידה והן קיימות, ורשם אותם במסמכים שהוא ערך, אולי תוך רישום ערכים מוטעים.

בנסיבות אלה, מקום והמערער בתשובה לאישום, טען שהוא כופר בתקינות המכשיר הספציפי ובאמינותו שבו נבדק, היה על התביעה להוכיח שמדובר במכשיר תקין, שכויל כהלכה, ומשלא עשתה כן, הרי ממצאי הבדיקה אינם יכולים לעמוד.

במקרה זה שבפנינו, כאמור, לבד מממצאי בדיקת הינשוף, לא היה בפני בית משפט די כדי להרשיע. אמנם נדף ריח אלכוהול מפי המערער עפ"י הראיות, אמנם מתוך שלל המבחנים של בדיקת המאפיינים כשל באחד (לא עמד ביציבות), אך אלה בוודאי אין די בהם להרשעה בעבירה של שכרות. בנוסף, בית משפט שגה בכך שהגם שלא החליט בבקשה של ב"כ המערער להאריך לו מועד להגשת סיכומיו, מאחר ולא קיבל את סיכומי התביעה, בהכרעת הדין, בסיפא, קבע בניגוד להחלטתו שבקשת הסנגור למתן ארכה לסנגור נדחתה, ולמרות זאת הסנגור לא הגיש סיכומים.

כן הערתי בעבר שאין לחזקת כיול למעשה ולראיות ולעובדות שהמדינה צריכה להוכיח אותן דבר. עסקינן בשני עניינים שונים: חזקת מעשה המנהל לא נועדה לפטור התביעה מהוכחת עובדות, שנציגיה צריכים להוכיחה.

כך היזקקותו של בית משפט קמא לתעודה שנערכה לפי סעיף 64 ב' (ג) (3) איננה רלוונטית להכרעת הדין והעניינים שהיא דנה בה.

בנסיבות אלה, נראה שהרשעתו של המערער בטעות יסודה, לא מצאתי לנכון להחזיר את התיק לשמיעת ראיות נוספות בבית משפט קמא, לא ראוי היה שאקבל ראיות שהתביעה ביקשה להגיש עפ"י סדר הדין הפלילי, ומשכך, יש לזכות את המערער בדינו.

ניתנה והודעה היום כ"ט אייר תשע"א, 02/06/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: