עמר נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ש. ויטלסון), אשר הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירות שבאו בכתב האישום- אי-ציות לתמרור ב' 37 וגרימת תאונת דרכים. כתוצאה מכך עם סעיפים 62 (2) ו-38 (2) לפקודת התעבורה, כאשר טיב המעשה הוא אי-מתן זכות קדימה לפי הוראות הצומת וגרימת תאונה, בה נפגעו כלי רכב ונחבלה רוכבת האופנוע המעורבת.

בית משפט קמא, כבר בראשית שמיעת הראיות, הודיע למערער ולבא כוחו כי עליהם יהיה להשיב גם לאשמה של אי-מסירת פרטים לפי תקנה 144 א' (ראה פרוטוקול בית משפט קמא, עמ' 2).

בסופה של שמיעת הראיות הרשיע בית משפט קמא את המערער בכל העבירות בהן הואשם, לרבות העבירה שנוספה עפ"י סעיף 184 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, וגזר את דינו של המערער לחמישה חודשי פסילה בפועל, פסילה מותנית וקנס של 1,500 ₪.

כבר בראשיתם של הטיעונים, הסכימה ב"כ המדינה שההרשעה לפי תקנה 144 לת"ת איננה מקובלת על המדינה, ומשכך, הנני מקבל את הערעור בנקודה זו ומבטל את ההרשעה בעבירה של אי-מסירת הפרטים. מנגד, אדחה את הערעור לאחריות של המערער לגרם התאונה.

בית משפט קמא, בעניין זה, נסמך על עדותה של המתלוננת ועל עדותו של עד ראייה, אשר עבר במקום, שאמם רק שמע את הפגיעה אבל ראה את יתר הנסיבות. המערער, מבלי שנתן זכות קדימה עפ"י הוראות התמרור נכנס לרח' ויצמן מרח' בארי, כאשר התרשל בכך שלא ראה כפי שצריך היה לראות וכפי שהיה רואה נהג סביר את רוכבת האופנוע המתקרבת, ובכך הוא אחראי לגרם התאונה.

יכול שהמערער, הגם שהיה אחראי לתאונה, יצר את המצב שבעקבותיו נפלה המעורבת מן האופנוע, לא היה ער לכך שנגרמה התאונה באשמתו, ומשלא היה ער לתאונה ממילא לא היה מודע לה, ולכן לא ניתן להרשיעו כפי שמבוטלת ההרשעה מעבירה לפי תקנה 144.

הנני אפוא לא יכול להתערב בקביעת אחריות המערער לתאונה ולא אתערב בה.

נקודה אחרונה שיש לבחנה הינה שאלת העונש – הסיפא לסעיף 184 לחסד"פ מחייב את בית המשפט מקום והוא מרשיע נאשם בעבירה שלא נרשמה בכתב האישום, להימנע מלהטיל ענישה כבדה יותר מזו אשר הייתה צפויה לנאשם מעבירות בהן הואשם.

בית משפט קמא לא התייחס כלל לשאלה זו, ומשכך, ברור אפוא שהעונש שהטיל כבד מדי, בוודאי מקום שהנני מבטל את ההרשעה בעבירה הנוספת בית משפט קמא גזר את דינו של המערער גם לעבירה הנוספת, יש להתערב בעונש.

כן הנני מוצא שיש להתערב בהפחתת העונש, בנסיבות המיוחדות של המערער – גילו, שנות נהיגתו הרבות, הרשעתו האחרונה משנת 1998, כלומר, מלפני למעלה מעשור ומצבו הרפואי כפי שתועד בתעודות הרפואיות.

הנני חושב שבנסיבות יש הצדקה אף להפחית מעונש הפסילה המינימאלי הקבוע בדין במידה ואשנה את רכיב הפסילה בפועל בלבד בגזר דינו של בית משפט קמא, כך שיעמוד על חודשיים ימים בלבד.

יתר רכיבי גזר הדין ישארו על כנם. ברור שתקופת הפסילה הזו תימנה החל מיום הפקדת הרישיון.

ניתנה והודעה היום כ"ז אדר א תשע"א, 03/03/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: