עמר נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה

פסק דין

א.מבוא

1.בפניי בקשה של שני החייבים להכריז עליהם פושטי רגל.

החייב יליד 1971 נשוי ואב לארבעה ילדים קטינים. החייבת, אישתו של החייב ילידת 1971.

2.ביום 10.10.2010 ניתן צו כינוס לנכסי החייב על פי בקשתו בגין חובות מוצהרים בסך של 180,000 ש"ח ל – 12 נושים ונפסק לו תשלום חודשי בסך 100 ₪.

3.נכון ליום הכנת חוות דעת בעלי התפקיד (23.4.2012) הוגשו נגד החייב 3 תביעות חוב בסך 123,946 ₪ מתוכם סך של 29,806 ₪ נתבע על ידי המוסד לביטוח לאומי בדין קדימה בגין אי תשלום מזונות ילדיו של החייב מנישואים קודמים.

החייב לא הציע הסדר תשלום לחובותיו.

עו"ד איתי פריימן מונה כמנהל מיוחד בתיק זה.

4.ביום 10.10.2010 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת על פי בקשתה בגין חובות מוצהרים בסך 159,000 ₪ ל – 11 נושים. על החייבת הושת תשלום חודשי בסך 100 ₪ החל מיום 1.11.2010.

5.נכון למועד הגשת חוות הדעת של בעל התפקיד ביום 23.4.2012 הוגשו כנגד החייבת 4 תביעות חוב בסך כולל של 71,185 ₪. לא הוגשו נגד החייבת תביעות חוב בדין קדימה.

עו"ד פריימן מונה כמנהל מיוחד גם בהליך המנוהל על ידי החייב.

ב.ההליך

1.שני החייבים טענו כי חובותיהם נוצרו בשל מעשי אחות החייבת לפני כ- 12 שנים. לטענתם זו התארחה בביתם גנבה פנקסי שיקים ופיזרה המחאות לצורך רכישת סמים והחייבים נאלצו לפרוע חובות אלו בשל חששם מסוחרי סמים ולכן לא נותר להם כסף למחייתם.

2.עוד נטען כי החייב פוטר מעבודתו בשנת 2000 ומאז לא הצליח להשתלב בעבודה אחרת באופן קבוע למעט תקופות קצרות וגם בשל כך נוצרו לחייבים קשיי מחייה.

נטען כי החייבת עבדה במשרות חלקיות בלבד עד שנת 2011 כמטפלת לקשיים ולפני עשר שנים סבלה ממשבר נפשי ובשל כך טופלה. נטען כי כיום נמצאת החייבת בחופשת לידה ויתכן כי לא תשוב לעבודתה בשל דכאון לאחר לידה.

לא נסתרו הטענות כי נכון להיום החייבת אינה עובדת.

נטען כי בשל כך נוצרו לבני הזוג קשיי מחייה ובגינם נוצרו חובותיהם.

3.ביום 15.1.2012 התקיים דיון במהלכו הוסכם כי הדיון בשתי הבקשות יאוחד, שני החייבים יחקרו ותנתן חוות דעת ב"כ הכונ"ר בעניינם ולאחר מכן תוגש תגובת ב"כ החייבים אם לא תושג הסכמה למתן הכרזה ולמתן הפטר לאלתר, ולאחר שתוגש תגובה מסכמת מטעם ב"כ הכונ"ר יינתן פסק דין על סמך החומר. זאת אלא אם ידרשו הצדדים לקיים דיון נוסף בעניין.

4.בחקירתם טענו החייבים כי בנוסף לקשיי המחייה שהחריפו מצבם הכלכלי בשל העובדה כי שני בני הזוג לא עבדו בכלל או באופן מלא, הם בחרו לעזוב דירת עמידר שהוקצתה להם ולהתגורר עם אבי החייב בדירתו.

נטען כי לחייבים ארבעה ילדים ובנוסף בן חייל מנישואיו הקודמים של החייב ובשל צפיפות בדירת עמידר שהוקצתה להם בחרו לעבור לגור במקום אחר ולהותיר הדירה ריקה כ – 14 שנים ולהתגורר במחיצת אבי החייב.