עמר נ' המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע

פסק דין

1.עסקינן בתובענה, במסגרתה מבקש התובע כי בית הדין ייתן צו עשה, המורה לנתבע לייחס את החובות הרשומים על שם התובע לבעליו האמיתיים, קרי אבי התובע, מר משיח עמר.

טענות התובע

2.לטענת התובע, דין התובענה להתקבל, מאחר והוכח כי החוב שייך בפועל לאבי התובע, מר משיח עמר, ולא לתובע, וכן כי מכתב הסירוב של הנתבע מיום 12.4.10 משולל כל בסיס משפטי.

עדות התובע, לפיה הוא עבד מאז ומתמיד כספר ומעולם לא הייתה לו כל נגיעה לעסק שעניינו עבודות חשמל, לא נסתרה.

בעת חתימתו על טפסי פתיחת העסק היה התובע בן 21, ולא הבין כלל את המשמעות האמיתית של החתימה, ומכאן שמדובר בחתימה שנעשתה בתום לב, ולא בנסיון להונות את הרשויות.

לתובע לא היתה נגיעה לעסק בשם "שיר עם חשמל" שהוקם על ידי אביו, והרישום על שמו של התובע היה פורמלי בלבד.

גם בכתב האישום המתוקן, שהוגש על ידי מע"מ, נוסף שמו של אבי התובע כמי שניהל את העסק הנ"ל.

עוד נתמכה גירסתו של התובע בתצהירו של האב, לפיו ניסה להחזיר חובות של עסק אחר שכשל, ולא כדי להתחמק מנושים כפי שנטען על ידי הנתבע.

נציג הנתבע הודה, כי כאשר הנתבע נפגע מהצהרה כוזבת הוא מנהל חקירה, ואינו מסתמך על הרישומים.

הנתבע לא הביע התנגדות להסבת החובות על שם האב, אלא התנה זאת בהסבת התיק במס הכנסה.

אילו המצב היה הפוך, והתובע היה פושט רגל, והאב לעומת זאת היה אמיד, אין כל ספק כי הנתבע היה משנה את החלטתו ומסב את החוב על שם האב, ואף העדרו של תיק במס הכנסה לא היה עומד בדרכו.

התובע ביקש להפעיל שיקול דעת זהה לזה שהיה מופעל על ידי רשויות אחרות במדינה באופן רגיל ויום יומי, והנתבע לא הצביע על כל טעם ראוי מדוע ינהג אחרת. הנתבע לא הצביע על כל טעם בחוק, המונע ממנו להסב את החוב על שם בעל החוב האמיתי.

לנתבע סמכות לקבוע שומות גם מקום שאין כל שומת מס הכנסה.

לסיכום, טען התובע כי יש להסב את חובותיו של התובע לבעל החוב האמיתי שהוא אביו.

טענות הנתבע

3.לטענת הנתבע, על פי כל המסמכים שבתיק עולה, כי הבעלים של העסק הוא התובע. יתרת חובו של התובע הן כמעסיק עובדים והן כעצמאי הינה בסכום העולה על 400,000 ₪.

התובע הוא זה שהיה רשום במסמכי פתיחת העסק שהוגשו למוסד ביטוח לאומי. התובע אף היה חתום על צ'קים וכן על הסדר תשלומים, כאשר העסק ערך הסדרי תשלומים במהלך השנים 1999, 2001.

בשנת 2008 הגיש התובע מסמך במחלקת הגבייה, לפיו היה עצמאי בשנים 2002 – 2004, ופירט הכנסות גבוהות.

רישום העסק על התובע נועד למעשה לאפשר לאב להתחמק מנושים. אין לאפשר מצב בו בעבר עשו שימוש ברישום על שם הבן כדי להתחמק מנושים, וכעת, כשיש לעסק חובות, שוב מנסים לשנות את הרישום כדי לא לאפשר לנושים אחרים להפרע. כעת, כאשר החוב מפריע לתובע, מבקש הוא להעבירו על שם אביו.