עמר ואח' נ' דוד ואח'

פסק דין

התובעת הגיעה אל הנתבעת, שהיא קוסמטיקאית במקצועה, לצורך ביצוע עבודה של איפור קבוע.

אין חולק, כי ביום 6.11.06 בוצעה העבודה ע"י הנתבעת, ושולם סך של 1,300 ₪.

לטענת התובעת, בשל רשלנותה של הנתבעת בביצוע העבודה, באופן שהתגלתה א-סימטריות של קו השפתיים, נגרם לה נזק שתוצאתו השפלה, לעג, ועוגמת נפש מרובה ביותר.

בשל הנזק הזה, ביקשה לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך של 20 אלף ₪.

הנתבעת מצידה התגוננה בטענה כי היא קוסמטיקאית מקצועית ולא ביצעה את העבודה הרשלנית המיוחסת לה, כי אם איפור קבוע בלבד.

לטענת הנתבעת, לא ביצעה תיחום שפתיים, לא גלשה מעבר לקו השפתיים, כמתואר ע"י התובעת, ולפיכך יש לדחות את התביעה כנגדה.

בנוסף ביקשה לחייב את התובעת בתביעה-שכנגד בגין לשון הרע והשמצתה בפרסום גרסה שקרית של נזק שכביכול גרמה לה.

שמעתי את שני הצדדים, והתובעת אף ביקשה להסתייע בעדה נוספת.

לאחר ששמעתי כאמור, אני מגיעה למסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה.

מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה בבירור, כי התובעת הגיעה אל הנתבעת ביום 6.11.06 כאמור, וקיבלה את השירות של איפור קבוע.

לטענתה, כבר בסמוך לכך התלוננה על כשל בביצוע העבודה, אולם גרסה זאת אינה מתיישבת עם המסמכים שצירפה על פיהם חזרה לפחות פעמיים עד שלוש נוספות אל הנתבעת לקבל שירות נוסף.

עפ"י הקבלות הגיעה התובעת אל הנתבעת ביום 11.3.07, 17.2.08, ו-12.3.08.

למעשה היה על התובעת להוכיח כי הטיפול או השירות הרשלני נעשה ע"י הנתבעת.

לטעמי, וכפי שקראתי, לא עמדה בעול ההוכחה הנ"ל.

הנתבעת הגישה מסמך מיום 6.11.06 עפ"י לטענתה, אישרה התובעת כי הגיעה אליה עם איפור קבוע שנעשה ע"י אחר, והנתבעת לא הסכימה לבצע תיקונים של קוסמטיקאית אחרת.

המסמך חתום ע"י התובעת, אולם לטענתה לא נעשה על דעתה, והתוספת בכתב יד לא נעשתה במועד ההתקשרות.

יתר על כן, לטענת התובעת, גם היתה עדה נוספת נוכחת בעת ההתקשרות, אולם זו לא הגיעה לביהמ"ש מסיבות השמורות עימה.

כל האמור לעיל מוביל למסקנה אחת, כי התובעת לא הצליחה להביא בפני ביהמ"ש ראיות המעידות על ביצוע העבודה הרשלנית, אם בכלל, ע"י הנתבעת.

לאור האמור, דין התביעה להדחות.