עמר אילן ואח' נ' אלברט סויסה ואח'

החלטה

1.בפני בקשת רשות לערער על החלטת בימ"ש השלום כי כתב התביעה שכנגד הומצא כדין גם ל"מבקשת הפורמאלית שבבקשה זו".

ארבעת המבקשים וה"מבקשת הפורמאלית" הינם חמשת הנתבעים שכנגד בתביעה שכנגד שהוגשה נגדם ע"י המשיבים בבית משפט השלום בבאר שבע.

"המבקשת הפורמאלית" (נתבעת שכנגד 4) הינה רעייתו של המבקש 1 שבפני (הנתבע שכנגד 1 בתביעה שכנגד), ושניהם שותפים בבעלות במניות המבקשת (הנתבעת שכנגד) מס' 3.

כל חמשת הנתבעים שכנגד (ובהם "המבקשת הפורמאלית") הגישו כתב תשובה לתביעה שהוגשה נגדם, באמצעות משרד עוה"ד של מר ח. אביטן ואח' – המייצג בבקשה זו את המבקשים.

דא עקא, בשלב מקדמי של הדיון בביהמ"ש קמא טען ב"כ המבקשים כי הוא איננו מייצג את "המבקשת הפורמאלית" – אלא רק את בעלה והנתבעים הנוספים, כי רישום ייצוגו אותה בכתב התשובה, נעשה בטעות – ועל כן יש לראות "במבקשת הפורמאלית" כמי שכתב התביעה שכנגד לא הומצא לה.

ביהמ"ש קמא (כב' השופטת מ. וולפסון) דחה את בקשתו וקבע כי ההמצאה ל"מבקשת הפורמאלית" נעשתה כדין. על כך מוגשת בקשת רשות ערעור זו שבפני.

2.לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבים על נספחיהן החלטתי לדחותה.

ב"כ המבקשים מערב בטענותיו בין סוגיית קבלת יפוי כח לייצוג המבקשת בהליכי התובענה לבין סוגיית ההמצאה כדין כקבוע בתקנות 477 ו- 478 לתסד"א.

עיון בתיק ביהמ"ש קמא מעלה כי לאורך תקופה ממושכת, ובמסמכים רבים, אישר ב"כ המבקשים שוב ושוב את קבלת כתבי ביה"ד גם בשמה של המבקשת הפורמאלית (וכן בשם בעלה ובשם החברה שבבעלותם המשותפת).

הוא הגיש, גם בשמה, בקשות להארכת מועד להגשת כתב התשובה לתביעה שכנגד – כשבאחת מהן ציין במפורש כי: "משרד הח"מ החליט לאחרונה לקבל על עצמו ייצוג הנתבעים 3-5, כאשר הנתבעת שכנגד 4 (הלוא היא המבקשת הפורמלית דנן – י.א.) שוהה מחוץ לגבולות המדינה ועל מנת להערך להגשת כתב תשובה כראוי נדרש למבקשים פרק זמן נוסף להגשת כתב התשובה כאמור".

בסופו של דבר הגיש כאמור עו"ד ח.אביטן כתב תשובה גם בשמה של ה"מבקשת הפורמאלית".

בנוסף ,תיק ביהמ"ש קמא שזור בכתבי בי"ד והעתקי תכתובות שונות – אשר בכולן מציין עו"ד ח. אביטן כי משרדו מייצג גם את "המבקשת הפורמאלית".

נוכח מכלול נתונים זה – תמוהה ביותר טענת עו"ד ח. אביטן כי בכתב התשובה נכללה "המבקשת הפורמאלית" מתוך טעות או בהיסח הדעת.

לאור זאת, בדין נקבע על ידי ביהמ"ש קמא כי לפחות ככל שאמורים הדברים בהמצאת כתב התביעה שכנגד – הרי שיש לראות בקבלתו ע"י משרד עוה"ד ח. אביטן – בבחינת המצאתו כדין, גם ל"מבקשת הפורמאלית".

3.ודוק. סוגיית ההמצאה הינה נפרדת משאלת הרשאת הייצוג. (ר' לענין זה ע.א. 403/64 פד"י יט (1) 108, בג"ץ 45/68, פד"י כב (1) 646 – וכן דר' י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מה' 6 בסעיף 189 עמ' 221 ליד ה"ש 27).

הואיל והחלטת בימ"ש קמא ענינה בשאלת ההמצאה – ועל כך בקשת רשות הערעור שבפני – לא אוסיף לפרט בהבחנה המשמעותית שבין הנושאים האמורים.

די לעניננו בקביעה כי המצאת כתב התביעה שכנגד ל"מבקשת הפורמאלית" נעשתה כדין.

4.סוף דבר – הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד, הכל בסכום כולל של 7,500 ₪ (כולל מע"מ).