עמק גלבוע נ' מוסא

החלטה

לאחר הפסקה קצרה תינתן החלטה.

ניתנה והודעה היום י"ט תמוז תש"ע, 01/07/2010 במעמד הנוכחים.

הדסה אסיף, שופטת

החלטה

הטענה שדורשת הכרעה היא טענת הנתבעים לפיה אין לבית משפט סמכות עניינית לדון בתובענות וזאת משום שאיחוד הדיון בשלוש התובענות מביא לכך שהסכום שבמחלוקת גבוה מזה שבסמכותו של בית המשפט זה.

לטענת ב"כ הנתבעים צרוף סכומן של שלוש התביעות שהדיון בהן אוחד מביא לכך שהסכום שעומד לדיון והכרעה הינו למעלה מ- 4 מיליון שקלים, ולפיכך אינו מצוי בסמכותו העניינית של בית משפט זה.

לחילופין טענה כי גם סכום אחד התיקים לבדו, תיק 9733-01-09, עולה על הסכום שבסמכות בית משפט זה וזאת מאחר שעד התובעת בחקירתו הנגדית בדיון לעיכוב יציאת הנתבע מן הארץ טען כי סכום החוב הינו 2.55 מיליון ₪ בעוד שגבול סמכותו של בית משפט זה הינו 2.5 מיליון ₪ בלבד.

ב"כ התובעת טען כי אין לקבל טענות אלה.

לטענתו סכום החוב הכולל (קרן) שבגינו הוגשו שלוש התובענות הינו 2.055 מיליון ₪ וסכום זה מצוי בתחום סמכותו העניינית של בית משפט זה.

לטענתו, תיק אחד נפתח בגין ערבות אישית של מנהל הנתבעת ולכן לא ניתן לראות סכום זה כמצטבר לסכומים שבגינם נתבעה החברה הנתבעת.

שני התיקים האחרים נפתחו לטענתו בגין שיקים שונים אך בגין אותו חוב שסכומו, כאמור, נמוך מגבול הסמכות העניינית כאן.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

נכון, אמנם, כי צדדים רשאים, לכאורה, להעלות טענה של סמכות עניינית בכל עת ובכל שלב ואולם אני סבורה כי בהתנהלות הנתבעים, שהעלו רק בפתח הדיון היום טענה של חוסר סמכות עניינית ואף לא איפשרו לב"כ התובעת להערך כראוי לטיעונים בעניינה, יש משום חוסר תום לב. לא רק שטענה זו לא עלתה בשום שלב שהוא, כולל השלב שבו ביקשה התובעת לאחד את הדיון בתובענות, אלא שהטענה לא עלתה גם לאחר שבאת כוחם הנוכחית של הנתבעים קיבלה את הייצוג בתיקים אלה.

מאז שקיבלה באת כוחם הנוכחית של הנתבעים את הייצוג הוגשו מטעמה בקשות שונות, ואף בקשות רשות ערעור על החלטות שניתנו בבקשות שהגישה.

באף אחת מאותן בקשות, או בבקשת רשות הערעור, לא נטענה כל טענה לעניין סמכותו העניינית של בית משפט זה.

אמנם בעבר ניתן היה להעלות טענה בדבר חוסר סמכות עניינית בכל שלב של הדיון אולם בשנים האחרונות נקבע לא אחת כי כאשר לא עלתה טענה כאמור בהזדמנות הראשונה או בשלב מוקדם של ההליך, אלא נשמרה ונטענה בשלבים מאוחרים של המשפט, עשוי הדבר להוות פעולה בחוסר תום לב וחוסר תום לב זה עשוי לחסום את דרכו של הטוען מחמת מניעות.

והשווה: רע"א 11183/02 כלפא נ' זהבי, פד"י נח' 3, 49.

רע"א 3121/08 נדב נ' עובדיה.

לכאורה די בטעם זה כדי לדחות את הטענה ואולם, גם לגופו של עניין – ספק בעיני אם אכן יש מקום לקבל את הטענה.

איחוד תובענות, בניגוד לתביעה שבה כמה תובעים או כמה נתבעים, ספק אם הוא מחייב את התוצאה לפיה יש לבדוק את סכומן המצטבר של התביעות שהדיון בהן אוחד ועל פי הסכום הכולל לקבוע את סמכותו העניינית של בית המשפט.