עמל"ע 64904-12-15 ואח' ח'יר נ' לשכת עורכי הדין - מחוז חיפה

1.לפניי ערעורים הדדיים על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן – בית הדין הארצי), מיום 23.11.15, בבד"א 56/15.

הקובלנה

2. ביום 31.4.12 הגישה ועדת האתיקה קובלנה נגד עו"ד פואד ח'יר (להלן – המשיב) בנוגע לשירותים משפטיים שהעניק למאיר סופר (להלן – המתלונן) וכן בנוגע להתבטאויות בוטות ולא ראויות שהשמיע כלפי חבר למקצוע.

3.על פי הקובלנה, המשיב יצג את המתלונן בשתי תביעות נגד מעבידו לשעבר, שעניינן בנזקי גוף שנגרמו לו במהלך עבודתו (בעיות שמיעה והרניה). בשלב מסוים, החליט המתלונן להפסיק את ההתקשרות עם המשיב והעביר את הטיפול בענייניו לעו"ד אליוב. ביום 3.8.08 שלח המשיב למתלונן מכתב, בו תבע ממנו לשלם לו יתרת שכ"ט בסך 50,202 ₪ בגין טיפולו בתיקים השונים. ביום 11.8.08 שלח עו"ד אליוב מכתב למשיב ובו ביקש שיומצאו לו הסכמי שכ"ט עליהם מבוססת דרישתו של המשיב, אך המשיב לא הגיב למכתב זה. ביום 4.9.08 שלח עו"ד אליוב מכתב נוסף למשיב בנידון, ובמסגרתו, שאל מה עלה בגורל סכום של 10,000 ₪ שהופקד לטובת המתלונן ע"י הנתבעים ב"תיק ההרניה" (למען הבהירות יצוין, כי ניתן בתיק ההרניה פסק דין בהעדר הגנה, אשר בוטל תוך חיוב הנתבעות בתשלום הוצאות למתלונן בסך 10,000 ₪, שהופקדו בתיק הוצאה לפועל שנפתח על ידי המשיב). בתשובתו מאותו יום, טען המשיב, כי "לא ברור" לו על מה מדובר, ומשכך, ביום 8.9.08 חזר עו"ד אליוב על שאלותיו למשיב (ר' בסעיפים 13-17 לקובלנה).

4.כמתואר בקובלנה, בהמשך להתכתבויות אלה, ביום 22.9.08 שלח המשיב מכתב לעו"ד אליוב, בו כתב כדלקמן: "צריך מידה לא מבוטלת של חוסר בושה, חוסר קולגיאליות וחוסר יושר בכדי להתנסח כפי שהתנסחת. התנסחות אומללה כגון דא רק מעידה על רמתך ועל רמת הקולגיאליות שהינן מפגין כלפי עמיתך. איומך הליצניים בפנייה 'לוועדת האתיקה ולביהמ"ש' מוטב אלמלא הועלו עלי כתובים, אולם אינני מאמין, נוכח ניסוחיך האומללים כי אתה עומד מאחורי מה שאתה מנסח" (בסעיף 18 לקובלנה).

5.בנוסף, על פי הקובלנה, ביום 29.12.08 הגיש המשיב תביעה נגד המתלונן לבית משפט השלום בעכו (כבוד השופטת שושנה פיינסוד-כהן), לתשלום שכר טרחה בסך 98,492 ₪ בגין טיפולו בענייניו של המתלונן (ת"א 16603-12-08). כמתואר בקובלנה, במהלך חקירתו הנגדית של המשיב ביום 14.11.10, התברר, כי המשיב קיבל לידיו סכום של 10,000 ₪ בגין הוצאות שנפסקו לטובת המתלונן ב"תיק ההרניה", "כאשר עד למועד זה בכל ההתכתבויות שהתנהלו בין הנאשם לבין המתלונן ואליוב, הכחיש הנאשם כי קיבל לידיו את הסכום הנ"ל" (בסעיף 21 לקובלנה). כן צוין בקובלנה, כי ביום 14.4.11 דחה בית משפט השלום בעכו את תביעתו של המשיב לתשלום שכר טרחה, תוך שהוא קובע, כי "התנהלותו של התובע מול הנתבע מעוררת בעייתיות. קבלת כספים עבור לקוח, ללא עדכונו ותוך הכחשת קבלתם, כשהלקוח מנסה לברר גורלם, מהווה מעשה חמור ביחסי עורך דין לקוח" (בפסקה 59 לפסק הדין).

6.לבסוף, נטען בקובלנה, כי המשיב לא דיווח למתלונן על קבלת הסכום הנ"ל ולא הפחית את הסכום מתביעתו לשכר טרחה.

7.למען הבהירות יצוין, כי כתב הקובלנה ייחס למשיב שורה של מעשים נוספים, מהם זוכה המשיב ע"י בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב (להלן – בית הדין המחוזי), פה אחד: יצירת מערכת עובדתית שאינה אמת בניסוח מסמכים משפטיים (סעיף 6 לקובלנה); טריקת טלפון (סעיף 7 לקובלנה), מידור המתלונן מהנעשה בתיקיו (סעיף 8 לקובלנה); אי התייצבות לדיונים (סעיפים 9 ו-10 לקובלנה); נטילת כספים שהגיעו מחברת הביטוח אריה (סעיף 11 לקובלנה) והוספת פרטים להסכם שכר הטרחה לאחר חתימתו (סעיף 20 לקובלנה). ועדת האתיקה, לא ערערה על הזיכוי בעבירות אלה.

פסיקתם של בתי הדין המשמעתיים

8.בנוגע להוצאות בסך 10,000 ₪ שנפסקו ב"תיק ההרניה", מצא ביה"ד המחוזי (אב"ד עו"ד שלמה כרוב, חב"ד עו"ד דן גלעד וחב"ד עו"ד שקיב עלי) להרשיע את המשיב, פה אחד במעשה של אי דיווח על קבלת כספי לקוח, אי העברת כספים ללקוח ואי מתן דין וחשבון בנוגע לכספי המתלונן, לפי כללים 40 ו-42 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן – כללי האתיקה) ולפי סעיף 61(2) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן – החוק). בנוסף, הרשיע ביה"ד המחוזי את המשיב ברוב דעות (אב"ד עו"ד כרוב וחב"ד עו"ד גלעד), במעשה של שליחת יד בכספי לקוח, לפי סעיף 61(3) לחוק (מעשה שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין). חב"ד שקיב, בדעת מיעוט, סבר, שאין מקום להרשיע את המשיב בעבירה של שליחת יד בכספי לקוח.