עמל"ע 46542-12-15 שקד נ' לשכת עורכי הדין - מחוז תל אביב, עמל"ע 2213-01-16 לשכת עורכי הדין – מחוז תל אביב נ' שקד

1.לפניי ערעורים הדדיים על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן – בית הדין הארצי), מיום 2.12.15, במסגרתו נדחה ערעורו של המערער, עו"ד יוסי שקד (בד"א 82/15) על הרשעתו בבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב ועל חומרת העונש שהוטל עליו (להלן – בית הדין המחוזי), ומנגד, נתקבל ערעורה של ועדת האתיקה של מחוז תל אביב (להלן – ועדת האתיקה) על קולת העונש שהוטל על המערער (בד"א 83/15).

עניינם של הערעורים הוא במידת העונש שהושת על המערער.

רקע

2.כמתואר בהכרעת הדין, בחודש דצמבר 2009 שכרה הגב' שרון פנאן (להלן – המתלוננת) את שירותיו של המערער, להגיש ולייצג אותה בתביעת פיצויי פיטורים בשם בעלה המנוח, מוני פנאן ז"ל.

לבקשת המערער, בחודש מרץ 2010 העבירה לו המתלוננת סכום של 13,500 ₪ לצורך תשלום אגרת פתיחת הליך בבית הדין לעבודה (יצוין, כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, שהסכום של 13,500 ₪ לא יועד לצורך שכר טרחה, שכן הוסכם בין המערער למתלוננת, ששכר טרחתו של המערער יהיה תלוי בתוצאת ההליך). ברם, המערער לא הפקיד את הכספים בגזברות בית הדין לעבודה, האגרה לא שולמה, וכפועל יוצא, בחודש אפריל 2010 נמחקה התביעה.

המערער הסביר את אי תשלום האגרה כצעד אסטרטגי, שנועד למחוק את התביעה מבלי לשלם הוצאות משפט, זאת לאחר שקרא את כתב ההגנה ולמד ממנו על "חסרים" בתביעה שהגיש, וביקש להגיש כתב תביעה חדש "ומשודרג". ואולם, בית הדין המחוזי מצא פסול בכך, שהמערער לא עדכן את המתלוננת בדבר אי תשלום האגרה ובדבר ביטול רישום התביעה, בקובעו, כי כ"כחלק מהנאמנות של הנאשם למתלוננת, היה עליו לעדכן אותה ולהסביר לה בצורה ברורה ומפורשת, כי התביעה אינה ממשיכה להתנהל, כי האגרה לא שולמה, וכי בדעתו להגיש הליך חדש. כל זה לא נעשה כאן" (בפסקה 57 להכרעת הדין). בית הדין המחוזי הוסיף וקבע, כי "חובת העדכון רלוונטית במיוחד במקרה דנן", בו השתהה המערער ולא הגיש את התביעה החדשה, ומצא, כי המערער כשל בעצם כך שלא הגיש את התביעה המתוקנת, בציינו, כי המערער עצמו אישר, שלא הייתה סיבה לכך שהתביעה החדשה לא הוגשה בתוך מספר שבועות (בפסקה 58 להכרעת הדין).

3.בנוסף, על פי הכרעת הדין, לאחר שהמתלוננת הודיעה למערער על סיום ההתקשרות ביניהם, זקף המערער – על דעת עצמו וללא הסכמתה או ידיעתה של המתלוננת – את הכספים שקיבל לצורך תשלום האגרה, על חשבון שכר טרחתו בגין העבודה שהשקיע בתיק עד לאותה עת (יובהר, כי בסופו של דבר המערער לא הגיש תביעה חדשה לבית הדין לעבודה). בעניין זה, קבע בית הדין המחוזי, כי היה על המערער להגיש תביעה נגד המתלוננת לתשלום שכר טרחתו ולא ליטול לכיסו את כספי האגרה שהופקדו בידיו בנאמנות לצורך תשלום האגרה. מעשה זה, כך נקבע, "בו עורך דין מקבל כספים לתשלום אגרה וזוקף אותם לאחר מכן לכיסוי שכר טרחתו", מהווה עבירה אתית של עיכוב ושליחת יד בכספי פיקדון, "הגם שאין מדובר כאן במקרה 'פלילי' של שליחת יד בכספי לקוח, ועסקינן כאן במחלוקת סביב שכר טרחה" (בפסקה 67 להכרעת הדין).

4.בגין מעשים אלה, הורשע המערער בעבירות של מעשה הפוגע בכבוד מקצוע עריכת הדין, לפי סעיף 53 ו-61(1) לחוק; הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, לפי כלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן – כללי האתיקה) ולפי סעיפים 54, 61(1) ו- 61(2) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן – החוק); ועיכוב ושליחת יד בכספי פיקדונות שלא כדין, על פי כלל 40 לכללי האתיקה וסעיף 61(2) לחוק. יצוין, כי המערער זוכה מעבירה של טיעון עובדתי ומשפטי בידיעה שאינו נכון (כלל 34 לכללי האתיקה) ומעבירה של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין לפי סעיף 61(3) לחוק, וזאת מהטעם שהמערער הורשע "בעבירות ספציפיות" (בפסקה 76 להכרעת הדין).

5.ביום 5.7.15 הטיל בית הדין המחוזי (אב"ד עו"ד רז נבון, חב"ד עו"ד כרמית בן אליעזר וחב"ד עו"ד מורן סמון) על המערער עונש השעיה בפועל למשך 4 חודשים, השעיה על תנאי למשך 12 חודשים (בתנאי שלא יעבור עבירות דומות במשך שלוש שנים), תשלום הוצאות למתלוננת בסך 7,000 ₪ והוצאות ועדת האתיקה בסך 1,000 ₪.