עמל"ע 31879-07-16 נבו בן זינו נ' לשכת עורכי הדין - מחוז תל אביב

1.נגד המערער הוגשה קובלנה, ביום 30.5.13 (בד"מ/מ/43/13), שבה הועמד לדין על עבירות אלה:

מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע של עריכת דין, על פי סעיפים 53 ו-61(1) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן: "החוק");

עבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, על פי סעיף 61(3) לחוק;

עבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח על פי סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן – "כללי האתיקה"), וסעיפים 54, 61(1), ו-61(2) לחוק;

ועבירות של עיכוב ושליחת יד בכספי פיקדונות ואי דיווח על פיקדונות, על פי סעיפים 40 ו-42 לכללי האתיקה, וסעיף 61(2) לחוק.

2.לאחר שמיעת הוכחות, ניתנה הכרעת דין, על ידי בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין בתל אביב (עיקר הכרעת הדין נכתבה על ידי החב"ד, עו"ד צבי ואתורי, כשלדבריו הסכימו שני חברי בית הדין האחרים, אב בית הדין, עו"ד ד"ר נורית בבניק, והחב"ד, עו"ד באדי חמדאן), ביום 1.1.15.

על פי הכרעת דין זו זוכה הנאשם מעבירות של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע, על פי סעיפים 53 ו-61(1) לחוק, ומביצוע עבירות של התנהגות שאינה הולמת עורך דין, לפי סעיף 61(3) לחוק, מעבירות של אי העברת ריבית ותשואה של פירות פיקדון שהופקדו בידיו, לפי סעיפים 40(א) ו-40(ב) לכללי האתיקה, החוסים תחת סעיף 61(2) לחוק, ומעבירות של אי דיווח על כספי פיקדון על פי סעיף 42 לכללי האתיקה, החוסה תחת סעיף 61(2) לחוק.

3.לעומת זאת, הורשע הנאשם (המערער) במעשה אחד של עיכוב כספי פיקדונות וקיזוז מכספי פיקדונות, המהווה עבירה אחת לפי סעיפים 40(א) ו-40(ב) לכללי האתיקה, החוסים תחת סעיף 61(2) לחוק (הנאשם זוכה מביצוע ריבוי עבירות לפי סעיפים אלה).

כמו כן, הורשע הנאשם בביצוע שתי עבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, לפי סעיף 2 לכללי האתיקה.

4.בגזר הדין, שניתן על ידי ההרכב הנ"ל של בית הדין המשמעתי המחוזי, ביום 6.8.15, התייחס בית הדין לעברו של המערער, ופירט הרשעה שעברה דיונים בבית הדין המשמעתי הארצי ובבית משפט זה, כאשר שם נדון, בסופו של יום, לעונש של 15 חודשי השעיה בפועל, בגין עבירה של שליחת יד בכספי לקוחתו.

5.בית הדין המשמעתי המחוזי התייחס לשני פסקי דין שנתתי (עמל"ע 17627-07-10 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ' בן ציון צנעני, ועמל"ע 37432-02-13 הנדי נ' לשכת עורכי הדין מחוז חיפה), שבהם קבעתי כי יש לחלק את עבירות הכספים של עורכי הדין לשתי קבוצות: "עבירות חמורות", כדוגמת עבירות גניבה או שליחת יד בכספי לקוחות, אשר מחייבת ענישה מחמירה; וקבוצה שנייה של "עבירות קלות", כדוגמת עיכוב כספי לקוח או קיזוז כספי לקוח, המצדיקה ענישה מקלה יותר (סעיף 9 לגזר הדין שנכתב על ידי החב"ד, עו"ד צבי ואתורי, שלדבריו הסכימו שני חברי בית הדין האחרים).

6.בית הדין המשמעתי המחוזי קבע כי עניינו של הנאשם, במקרה שבפניו, נופל בגדר הקבוצה השנייה, המצדיקה ענישה מקלה יותר.