עמית נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

החלטה

החלטה

החלטה זו מתייחסת לערר שהוגש בשמם של שלושה אחים: עמית דוד, גונפור שרה ואחותם המנוחה לאור נעמי. העררים אוחדו לבקשת ב"כ העוררים.

כמו כן נדון בפנינו עררו של אריה לאור, בעלה של נעמי לאור ז"ל, המעלה שאלה משפטית זהה ועל כן ההחלטה בטענה המקדמית שהעלתה המשיבה בערר הראשון תחול גם עליו.

העוררים נולדו ברומניה שם עברה עליהם תקופת הרדיפות. ארבעתם הגישו תביעות למשיבה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן חוק הרדיפות). הגשת התביעות הושלמה בשנת 2002 והן נדחו. החלטות הסירוב נשלחו בשנת 2003 אך לא בדואר רשום כדרישת סעיף 7(ב) לחוק הרדיפות.

בעקבות פסק דין הרשקו חיים ו- 108 אח' נ' הרשות המוסמכת (ו"ע 1733/07 ורע"א 5512/09) אשר קבע כי הגבלת חופש תנועה על ידי הטלת עוצר בערים רבות בבולגריה וברומניה, עולה, בכפוף לתנאים המצטברים שנקבעו בפסק הדין, כדי שלילת חירות, פנו העוררים במאי 2008 למשיבה והוכרו מכוח עילת העוצר כזכאים לתגמולים ממאי 2008.

העוררים אינם מסתפקים בהכרה זו וב-2011 הגישו עררים על החלטות הדחיה של המשיבה משנת 2003. בתביעות המקוריות טענו לעילות נוספות: אלימות נאציונל-סוציאליסטית, שלילת חירות והלכת הפחד (כל עורר והעילות העולות מסיפור קורותיו) וכולם עותרים בערריהם לקבלת תגמולים למפרע מיום הגשת התביעות ב- 2002.

המשיבה עותרת למחיקת העררים על הסף בשל האיחור בהגשתם – החלטות הדחייה ניתנו ב- 2003 ולדעת המשיבה הפכו חלוטות ולא ניתן לערור עליהן.

כמו כן נטען לגבי כל העוררים כי קיימת אינדיקציה ברורה להיותם מודעים לדחיית תביעותיהם, על אף שהחלטות המשיבה לא נשלחו אליהם בדואר רשום, ולא עררו עליהן במרוצת השנים. במיוחד מדגישה המשיבה את פניות העוררים משנת 2008 להכרה כנרדפים מכוח עילת העוצר ובהן לא אוזכרו כלל העילות האחרות נשוא הערר.

באת כוח העוררים טוענת מאידך כי יש לדון בעררים לגופם וזאת לאור פסיקת בית המשפט המחוזי בע"א 3109/05 (ת-א) הרשות המוסמכת נ' מרלן שכטר ואח' (להלן פס"ד מרלן שכטר) וע"א 1232/09 (ת-א) הרשות המוסמכת נ' חיים חיימוביץ (להלן פס"ד חיימוביץ), לפיה במקרים בהם הודעות הדחייה לא נשלחו לתובעים בדואר רשום, לא מתחיל מניין הימים להגשת העררים והמשיבה מנועה מלטעון לשיהוי בהגשתם וכן כי אין נפקות לשאלה אם העורר ידע בפועל על הודעת הדחייה ו/או היה מיוצג ע"י עורך דין.

דיון

א. המשיבה מפנה לנסיבות הספציפיות המאפיינות את העררים שבפנינו ונזכירן בקצרה:

ארבעת העוררים היו ועודם מיוצגים מתחילת ההליך ואילך ע"י משרד עורכי דין ובר- יעקובוביץ וההתכתבות בין העוררים למשיבה, כולל ההודעות על דחיית התביעות, נעשתה באמצעות המשרד הנ"ל.

לימים, במאי וביוני 2008, הוגשו בשם העוררים, באמצעות אותם עורכי דין, בקשות למשיבה בנוסח זהה שכותרתן "פניה מחודשת" ותוכנן: הגשת תביעה מחודשת בעקבות פס"ד הרשקו (ו"ע 1733/07) להכרה על פי חוק הרדיפות בעילת עוצר. כל העוררים הוכרו כבקשתם, נקבעו להם אחוזי נכות ותגמוליהם שולמו ממאי 2008. גב' נעמי לאור הלכה בינתיים לעולמה ותגמוליה שולמו לבעלה מר אריה לאור.

ב. סעיפי החוק הרלוונטיים:

חובת הרשות למשלוח החלטותיה בדואר רשום קבועה בסעיף 7(ב) לחוק הרדיפות:

"הודעה על החלטת הרשות המוסמכת תישלח למבקש בדואר רשום...".

המועדים הקבועים בחוק להגשת ערר –

סעיף 17(א) "הרואה עצמו נפגע ע"י החלטת הרשות המוסמכת רשאי לערור עליה לפני ועדת העררים תוך 30 ימים מיום שהגיעה אליו ההודעה על החלטת הרשות המוסמכת, אולם רשאית הועדה להאריך לו את מועד הערר לתקופה נוספת שלא תעלה על ארבע עשר יום."

ראה גם תקנה 2(א) לתקנות נכי רדיפות הנאצים (סדרי דין בועדת הערר) תשל"ג- 1973 החוזרת על הוראות סעיף 17 הנ"ל ותקנה 28 הקובעת כי הועדה אינה מוסמכת להאריך את המועד להגשת הערר מעבר ל- 14 יום; "הועדה או היושב ראש שלה רשאים, מטעמים מיוחדים שיפורטו בהחלטתם, להאריך כל מועד שנקבע בתקנות אלה או על פיהן, למעט תקנה 2(א)."