עמית ואח' נ' ש. שלמה רכב בע"מ

פסק דין

1.ביום 2.5.12 רכב התובעים היה מעורב בתאונת דרכים עם רכב הנתבעת, וכתוצאה מכך, הוכרז כאובדן כללי.

אין מחלוקת לגבי האחריות, והנתבעת קיבלה על עצמה לפצות את התובע.

המחלוקת בין בעלי הדין מתמקדת בגובה הנזק.

התובע דרש מהנתבע פיצוי בסכום של 35,391 ₪ ואילו שולם לו 33,230 ₪ , לכן התובע עותר להפרש 1,161 ש"ח.

כמו כן מלין התובע על איחור בטיפול הנתבעת ותשלום הסכום המגיע לו כאשר התאונה התרחשה ב – 2.5.12 ואילו קיבל את כספו רק ב 27.9.12.

לכן התובע עותר ל 15% ריבית 2,211 ₪ ועוד 2,000 ₪ בגין:

"התעסוקה הרבה שנגרמה לי בגין השבתת הרכב, הפסדי זמן עבודה והוצאות משפט" [סעיף 3 לכתב התביעה]. לכן התובע דורש 5,372 ₪.

2.טענת הנתבעת היא שמתוך הסכום של נזקי הרכב היא הייתה זכאית להפחית 1,160 ₪ בגין נזק שלא שייך לאירוע. כלומר יש להפחית שווי של אותו נזק משווי הרכב.

באשר לאיחור בטיפול בפניית התובע , הנתבעת מציינת כי הפניה הראשונה מטעם מבטחי התובע [ביטוח ישיר] התקבלה אצל הנתבעת רק ב- 2.7.12 – לכן לא היה איחור בטיפול.

כמו כן, הנתבעת אינה חברת ביטוח ולא חלות עליה חובות על פי דין של חברות ביטוח – ונטען כי , הנתבעת היא שפעלה בצורה סבירה בכל הקשור עם התשלום לתובע.

כמו כן השיק היה מוכן כבר ב-9.9.12 אך הייתה דרושה עוד חתימה. חשוב לציין שחל איחור נוסף מכיוון שהתובע הגיש דוח שמאי מתוקן על מנת להתמודד עם טענת הקיזוז.

3.לאחר ששמעתי טענות הצדדים חלה החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

א.באשר לנזק לרכב:

מקור טענת הנתבעת היא בכך ששמאי התובע קבע בדוח שקיים נזק לדלתות הרכב שאיננו קשור לאירוע. [ראה סעיף 3א של הדוח מ-14.5.02]. משום שמוקד הנזק היה בחלק האחורי של הרכב, השמאי קבע שאין קשר בין הנזק לדלתות, לכן אין לפסול מראש את עמדת הנתבעת כ, מדובר בנזקים מאירוע קודם.

התובע טען שכתוצאה מעמדת הנתבעת הוא פנה שנית לשמאי והוגשה חוות דעת שמאי מתוקנת שלפיה לא היו נזקים קודמים לרכב.

דו"ח כזה לא הוגש בפני אם כי אני מקבל את דברי התובע שכך אומנם היו פני הדברים – ומגיע לו את ההפרש של 1,160 ₪.

ב.באשר ליתר עתירות התובע:

1.לא מצאתי שחל איחור בלתי סביר בטיפול בתביעת התובע. זכותה וחובתה של הנתבעת לבדוק את התביעה, ולהתייעץ עם שמאים מטעמה. כמו כן אין כל פסול בקיזוז המקורי של הסכום של 1,160 ₪ שהתבסס על השמאות מטעם התובע.

גם אם חל איחור מה בהוצאת השיק, אין להעניש את הנתבעת על כך.