עמית ואח' נ' הנהלת קיבוץ גבעת השלושה ואח'

החלטה

1.בפני בקשת המבקשים להעביר את התובענה, אותה הגישו בה"פ 49334-10-13, לבירור בסדר דין רגיל. המשיבים מתנגדים לבקשה.

2.המבקשים הגישו את התובענה בדרך של המרצת פתיחה ועתרו בה לפסק דין הצהרתי המורה כי החוזה שנערך בין המבקשים למשיבים בתאריך 13.02.04, הינו חוזה בדבר שכירות בלתי מוגנת שעניינו אך ורק לגבי סככה בשטח של 200 מ"ר ואינו כולל דירת מגורים בשטח כולל של 134 מ"ר שמשמשת כדירת מגוריהם של המבקשים וילדיהם.

3.בבקשתם טוענים המבקשים כי הליך המרצת הפתיחה אינו ההליך הראוי לבירור התובענה; כי ההליך מעורר סוגיה מורכבת וסבוכה; כי למחלוקת העובדתית שבין הצדדים יש משקל מכריע ולכן ראוי שתתברר בהליכים רגילים בהם תינתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה וראויה להציג בפני בית המשפט את המערכת העובדתית השנויה במחלוקת; כי "על מנת שלביהמ"ש יתאפשר להכריע כדבעי, יש לפרט בפניו את העובדות במלואן, לרבות הגשת חוות דעת מומחים ועדים וכמו כן להשמיע לבית המשפט את ההקלטות שייש בידי המבקשים נגד טענות המשיבים..." (סעיפים 2, ו- 8-10 לבקשה).

4.המבקשים טענו כי מלכתחילה לא הגישו את ההליך בסדר דין רגיל משום שבעת הגשת התובענה, חשבו כי מדובר במחלוקת פשוטה וקיצרת יריעה ואין צורך בדיון רציני ויסודי בשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת. לטענתם, הם לא העלו בדעתם שהמשיבים יסתרו את טענותיהם העובדתיות ורק לאחר שעיינו בתגובת המשיבים להמרצת הפתיחה, נוכחו כי מדובר במסכת עובדתית מורכבת.

5.העיון בהמרצת הפתיחה מעלה כי מלכתחילה נטענו בה טענות עובדתיות לרוב. על המבקשים היה לצפות מלכתחילה ולקחת בחשבון את האפשרות, לפיה, המשיבים יסתרו את טענותיהם העובדתיות. זאת ביתר שאת לאור ההליכים המשפטיים הנוספים שהתנהלו ומתנהלים בין הצדדים, עוד קודם להליך דנן, במסגרת תא"ח 53630-12-12 ות"א 30322-10-13 והמחלוקות הנטושות בהן בין הצדדים. בנסיבות, הנחתם הנטענת של המבקשים כי המשיבים יחלקו על טענותיהם העובדתיות, היא בלתי סבירה.

6.על המבקשים היא, אפוא, מלכתחילה, להגיש את ההליך בסדר דין רגיל, ומקום שמגישי התובענה עצמם, הגיעו למסקנות כמפורט לעיל בסעיף 3, והם טוענים כי אם תתברר התובענה בדרך של המרצת פתיחה תפגענה זכויותיהם המהותיות, דינה של התובענה להימחק.

7.משהתובענה נמחקה, מתייתר הדיון בבקשה שהגישו המבקשים לקבלת קוד כניסה למגוריהם. עם זאת, למעלה מן הצורך, תינתן החלטה לגופה של בקשה זו.

8.כאמור לעיל, במסגרת התובענה העיקרית, המבקשים עתרו לפסק דין הצהרתי המורה כי החוזה שנערך בין המבקשים למשיבים בתאריך 13.02.04, הינו חוזה בדבר שכירות בלתי מוגנת שעניינו אך ורק לגבי סככה בשטח של 200 מ"ר ואינו כולל דירת מגורים בשטח כולל של 134 מ"ר, שמשמשת כדירת מגוריהם של המבקשים וילדיהם.

9.בבקשתם עותרים המבקשים להורות למשיבים ליתן למבקשים את קוד הכניסה של שער כניסת הקיבוץ. מדובר בסעד אשר לא נתבע בתובענה העיקרית, הוא גם לא נגזר מהסעד הנתבע בתובענה העיקרית והעובדות הרלבנטיות לו כלל לא נטענו בהמרצת הפתיחה. כבר מטעמים זה דינה של הבקשה להידחות.

10.מכתבי הטענות של הצדדים עולה כי קיימת מחלוקת ביחס לעצם זכאות המבקשים לקבלת קוד הכניסה. לטענת המשיבים, המבקשים אינו באים בגדר המורשים לקבלת הקוד הסודי. בנוסף לאמור, אין טענה בפי המבקשים כי קודם להגשת התובענה היה בידיהם קוד הכניסה לשערי הקיבוץ. זאת הגם שלטענתם, הם מתגוררים בקיבוץ מזה שנים. המבקשים גם לא פירטו את העובדות ולא צירפו מסמכים שיש בהם כדי לבסס זכאותם לקבלת קוד הכניסה. יש גם לציין כי אין טענה בפי המבקשים כי בהיעדר קוד הכניסה, נמנעת מהם האפשרות להיכנס לקיבוץ ולהגיע למקום מגוריהם. בנסיבות אלה, לא ניתן וגם אין מקום לבירור זכאותם הנטענת של המבקשים במסגרת הליך ביניים.

11.לאור האמור, הבקשה לקבלת קוד הכניסה נדחית.

12.אני מורה על מחיקת ה"פ 49334-10-13.

13.המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות משפט בסך של 7,500₪.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ד, 18 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: