עמידר החברה הלאומית לשכון בישר נ' עשיר

פסק דין

בפני תביעת פינוי וכן תביעה כספית ע"ס 2,113 ₪.

רקע

1.התובעת מנהלת את הדירה הנמצאת ברח' ירושלים 18/2 רמת-גן (להלן: "הדירה").

לפי חוזי השכירות מיום 3.6.91 ומיום 25.2.99 (נספחים א-ב לתצהיר התביעה, להלן: "חוזי השכירות") השכירה התובעת את הדירה למר מאיר צלח ז"ל (להלן: "המנוח").

המנוח נפטר ביום 15.1.07.

הנתבע, אשר הינו הנכד של אחות המנוח, מחזיק בדירה וטוען כי הינו זכאי להמשיך ולהחזיק זה.

התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעת פינוי ותביעה כספית.

ביום 2.8.07 ניתן כנגד הנתבע פסק דין בהעדר הגנה, אלא שפסק הדין בוטל בהחלטה מיום 28.5.08 בכפוף לתשלום הוצאות בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ.

במסגרת ניהול ההליכים הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. בישיבת קדם המשפט, הודיעו באי כח הצדדים כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה יוגשו סיכומים על יסוד החומר שבתיק.

חרף הסכמה זו, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי להעיד את הנתבע. הנתבע העיד ביום 7.3.11.

כעת, יש להכריע האם הנתבע זכאי להחזיק בדירה.

דיון ומסקנות

2.כאמור, המנוח התגורר בדירה מכוח חוזי שכירות שחתם עם התובעת.

הנתבע טוען כי הינו זכאי להחזיק בדירה הן מכוח סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב- 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר"), והן מכוח היותו דייר ממשיך על פי סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי התשנ"ח - 1998 (להלן: "חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי").

3.באשר לזכויות הנטענות מכוח חוק הגנת הדייר-

הנתבע אינו יכול להיבנות מסעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר, שכן המנוח לא התגורר בדירה כדייר מוגן החוסה תחת כנפיו של חוק הגנת הדייר.

חוזי השכירות, על פניהם וכאמור בהם באופן מפורש הם חוזים בשכירות חופשית, אשר חוקי הגנת הדייר אינם חלים עליהם (ראו ההואיל השני בכל אחד מחוזי השכירות). בנוסף, חוזי השכירות נחתמו לאחר שנת תשכ"ח ולא נטען ולא הוכח כי שולמו בגינם דמי מפתח.

מעבר לכך, אין דיני הגנת הדייר חלים על הדירות שבניהול התובעת, וזאת על פי סעיף 125 לחוק הגנת הדייר והכרזת שר המשפטים כפי שמופיעה בילקוט הפרסומים, חוברת מס' 640 מיום 25.12.58 (עמ' 471).

מכל אחד מהטעמים האמורים, נדחית הטענה כי המנוח התגורר בדירה כדייר מוגן וממילא אין רלבנטיות לסעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר.