עמידר החברה הלאומית לשכון בישר נ' עזרא ואח'

פסק דין

תביעה לסילוק יד ותביעה כספית.

פתח דבר

1.התובעת היא הבעלים של המקרקעין בדרך בן צבי 78 בתל אביב, חלקה 79 בגוש 6991, (להלן – המקרקעין). (נסח רישום צורף כנספח א' לכתב התביעה). הנתבעים מחזיקים בשטח בנוי של כ-98 מ"ר על המקרקעין, ומפעילים במקום בית דפוס (להלן – "הנכס").

התביעה

2.לפני למעלה משנה פלשו הנתבעים לשטח שבבעלות התובעת והם מחזיקים בו שלא כדין, ללא אישור התובעת וללא הסכם כלשהו איתה. הנתבעים בנו על השטח הפלוש תוספת בנייה של 98 מ"ר, המשמשת אותם כבית דפוס. הנתבעים אינם משלמים לתובעת דבר עבור השימוש שהם עושים במקרקעין, ובכך הם עושים עושר ולא במשפט.

3.מבוקש להורות לנתבעים לפנות את המקרקעין ולהרוס את תוספת הבניה. כמו כן, מבוקש לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים בסך 3,700 ₪ לחודש לשנים עשר חודשים, ובסה"כ 44,400 ₪. זאת, על יסוד חוות דעת שמאי.

ההגנה

4.הנתבעים מודים בבעלות התובעת במקרקעין אך כופרים ביתר טענות התביעה.

5.הנתבעים לא פלשו למקרקעין אלא רכשו תמורת 150,000 ₪ את זכויות השימוש והחזקה בנכס, מהמחזיק הקודם, מר זבולון עוזיהו (הסכם צורף כנספח א' לכתב ההגנה). מר עוזיהו החזיק בשטח משנת 1998, ואף הוא רכש את זכויות החזקה ממחזיק אחר שקדם לו והחזיק בשטח משנת 1990. עובר לרכישת הזכויות בנכס פנו הנתבעים אל נציג התובעת על מנת לברר אם יש מניעה לרכישת זכויות השימוש בנכס ונענו בשלילה. הנתבעים נאלצו לאתר מקום חלופי להפעלת בית הדפוס לאחר שריפה שפרצה במקום בו פעל בית הדפוס קודם לכן. לא היה סיפק בידי הנתבעים לבדוק לעומק את מעמדם המשפטי של זכויות המחזיק ממנו רכשו את זכויות השימוש בנכס. הנתבעים רכשו את הזכויות בהסתמך על המסמכים שהוצגו בפניהם, ובהסתמך על כך שהתובעת לא עשתה דבר נגד המחזיק הקודם אשר החזיק בנכס שנים רבות.

6.הנתבעים חידשו את הריצוף בנכס אך לא ביצעו במקום כל תוספת בנייה.

7.הנתבעים מודים כי לא שילמו דמי שימוש או תשלומים אחרים לתובעת אך כופרים בסכום הנתבע. הנתבעים מאשרים כי עובר לחתימה על ההסכם לרכישת הזכויות נמסר להם כי ייתכן שיידרשו לשלם דמי שימוש ל"עמידר". הנתבעים פועלים מול עמידר להסדרת זכויותיהם כדיירים מוגנים בנכס.

8.הנתבעים מבקשים לדחות את התביעה, ולהורות לתובעת לחתום עימם על הסכם דיירות מוגנת, תוך קביעה שהתשלום ששולם למחזיק הקודם שולם כדמי מפתח, וכי על התובעת לגבות את חלקה בדמי המפתח מהדייר הקודם. לחילופין מבקשים הנתבעים לקבוע כי מחדליה של התובעת כלפי המחזיק הקודם גרמו להטעיית הנתבעים ועל כן עליה לשלם לנתבעים פיצוי כנגד הפינוי.

ראיות הצדדים

9.מטעם התובעת הוגש תצהיר של מר דוד ישראלי, עובד "עמידר". לתצהיר מצורפים מסמכים מתיק הנכס שבידי עמידר, וכן דו"ח חקירה של החוקר ירמיהו לבנדיגר, וחוות דעת שמאי של מר טובי פרי.

10.מטעם הנתבעים הוגש תצהיר של הנתבע 1, אליו צורפו מסמכי העברת זכויות השימוש בנכס בין המחזיקים השונים לאורך השנים.

דיון

11.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שלפני החלטתי לקבל את התביעה, הן לעניין הפינוי והן לעניין דמי השימוש הראויים. כבר עתה יובהר כי הנתבעים לא "פלשו" לנכס, במובן של נטילת חזקה בכוח בנכס פנוי של התובעת, ואף לא בנו בנכס תוספות בנייה. אפס, טענות אלה של התובעת אינן ביסוד עילת התביעה, ואין בהן כדי לפטור את הנתבעים מן הצורך להוכיח כי הם מחזיקים בנכס בזכות שבדין. הנתבעים בחרו לרכוש בחפזה זכויות שימוש במקרקעין מבלי לבדוק את טיב הזכויות שקנו, ושמו את כספם על קרן הצבי. אשר לדמי השימוש הראויים, הנתבעים מאשרים כי עובר לרכישת הזכויות ידעו שייתכן ויידרשו לשלם דמי שימוש ראויים. סכום דמי השימוש הראויים הוכח באמצעות חוות דעת מומחה מטעם התובעת. הנתבעים בחרו שלא להגיש חוות דעת נגדית. אין ממש בטענות הנתבעים כלפי חוות דעת המומחה מטעם התובעת. אלה עיקרי הדברים, ועתה אדון בהם ביתר פירוט.

12.בפתח הדברים אני רואה לסלק את טענת הנתבעים באשר להגשת התביעה בחוסר סמכות. הנתבעים טענו כי לא הוכח שעמידר מנהלת את המקרקעין בשם רשות הפיתוח וכי היא מוסמכת לפעול מטעמה. עוד נטען כי לא הוכח שבידי ב"כ התובעת ייפוי כוח כדין. אמנם, מוטב היה לו צירפה ב"כ התובעת את המסמכים המתאימים לסיכומיה, כפי שהתחייבה לעשות בדיון, אך אין בכך כדי לאיין את התביעה. התביעה הוגשה על ידי רשות הפיתוח על יסוד ייפוי כוח כללי שהפקידו באי כוח התובעת במזכירות בית המשפט. אני מסתפק בעדותו של העד דוד ישראלי לעניין ניהול נכסי התובעת על ידי עמידר. ((תצהיר ישראלי, סע' 2, וכן פרוט' עמ' 10 ש' 8 – 14).

תביעת הפינוי