עמידר החברה הלאומית לשכון בישר נ' מסטבוים

פסק דין

האם רכש הנתבע זכויות בהתאם לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998? זוהי השאלה לפתחו של תיק זה.

רקע עובדתי

1. אביו של הנתבע חתם ביום 19.3.00 בתר נזקק הזכאי לדירה בדיור הציבורי על חוזה שכירות בנוגע לדירה נשוא התביעה עם התובעת. ביום 6.5.2006 נפטר האב. פניית הנתבע לוועדה העליונה של משרד השיכון להכרה בו כדייר ממשיך נדחתה בהחלטה מספטמבר 2007 מהנימוקים הבאים: "לא גר בדירה עם הדייר החוזי ז"ל 3 שנים לפני פטירתו לפי ביקורי מעגל כמו-כן ממש השתתפות בשכר דירה בתקופה זו בגין מגורים ושכירת דירה בשוק החופשי בתקופה הרלוונטית" (ר' נספח ו' לתצהירה של חנה הראל מטעם התובעת). בממוש ההשתתפות בשכר דירה הכוונה לכך כי הנתבע, אשר סובל ממחלה פסיכיאטרית ומאושפז מדי פעם בבתי חולים לחולי נפש, הופנה לשיקום פסיכיאטרי בקהילה בתחילת שנת 2005 ובמסגרת זו שהה בהוסטל. בזמן שהותו בהוסטל היה הנתבע זכאי לקבל ואכן קיבל סיוע בדיור לפי הסדר בין משרד השיכון למשרד הבריאות כאשר כספי הסיוע הועברו ישירות להוסטל.

המחלוקת

2. לטענת התובעת יש מקום להורות על פינויו של הנתבע מהדירה נשוא התביעה שכן לא התגורר עם אביו בפרק הזמן הנדרש בהתאם לחוק, עובר לפטירתו.

לטענת הנתבע הוכח כי התגורר עם האב במהלך התקופה הרלוונטית.

תשתית משפטית

3. על פי סעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי "דייר ממשיך" הוא ""בן זוגו של זכאי שנפטר...לרבות הידוע בצבור כבן זוגו וכן ילדו...ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי...".

בנוסחו המקורי של סעיף 3 נקבע כי "א. נפטר זכאי...יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך להתגורר בדירה הציבורית עם קרובו...ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין.

ב. הוראות סעיף זה יחולו על הדייר הממשיך, אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי...וכל עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים".

הוראת סעיף 3 האמורה תוקנה בשנת 2009 ואולם לנוכח הוראת המעבר שנקבעה בתיקון ובשים לב למועד פטירת האב, 2006, ממשיכה לחול בענייננו הוראת סעיף 3 האמורה בתוספת אחת: דרישת מגורים רציפה בת ארבע שנים לפחות "עם זכאי או כדייר ממשיך" (ר' סעיף 70(ב) לתיקון, ס"ח תשס"ט 2203 מיום 23.7.09, בעמ' 216).

דיון

4. המחלוקת בעניינו היא האם התגורר הנתבע עם אביו ב-4 השנים שקדמו לפטירתו.

הביטוי "מגורים" לעניין רכישת זכויות של דייר ממשיך פורש בפסיקה באופן שאינו דורש נוכחות פיסית רצופה בדירה במשך כל התקופה הרלוונטית. נקבע כי היעדרויות ארעיות, אף לתקופות ממושכות כגון אשפוז מטעמים רפואיים או שירות חובה בצה"ל אין בהם כדי לפגום בהתקיימות התנאי של מגורים עם הזכאי, כאשר ברור כי בסופה של אותה היעדרות ישוב הטוען לזכויות של דייר ממשיך לדירה (ר' ע"א 2054/01 (מחוזי-ת"א) "עמידר" נ. ואחניש סוליקה; עת"מ (ת"א) 1525/02 שושנה קגן נ. חברת עמידר; ת"א (פ"ת) 3455/04 "עמידר" נ. שי). עם זאת, נקבע כי הגם שלא נדרשת נוכחות פיסית רצופה "על הטוען להיותו "דייר ממשיך" הנטל להוכיח היותו קשור לדירה במירב החזקות הפיזיות" (ר' ע"א 6184/05 (מחוזי –י-ם) משה זריהן נ. "עמידר", פיסקה 16).

5. בענייננו אביו של הנתבע נפטר כאמור במאי 2006. האם הוכח כי הנתבע התגורר עם אביו ב-4 השנים שקדמו לפטירתו? אינני סבורה כן.

הנתבע שהה החל מינואר 2005 ולפחות עד לפטירת אביו במאי 2006 במסגרת שיקומית לפגועי נפש בקהילה, בעקבות שחרורו מאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי בו שהה מאוגוסט 2004 ועד ינואר 2005 (ר' סעיף 7 לתצהירו).

על פי עדותה של הגב' טלי מודריק, סמנכל"ית חברת קידום שיקומיים העוסקת בשיקום נפגעי נפש בקהילה, מספקת החברה למשתקמים עזרה בשכירת דירות כאשר עיקר התשלום עבור שכר הדירה ממומן לעדותה על ידי משרד השיכון (ר' עמ' 15, שורות 15-6; עמ' 14, שורות 21-18). העדה העידה כי מימון משרד השיכון עניינו אך לשכירת הדירות ולא קשור למסגרת התעסוקתית/ חברתית בה שוהים המשתקמים במהלך היום. עוד העידה כי שכירת הדירה אינה מהווה תנאי להשתתפות בתכנית השיקומית במהלך היום, וכי אותם משתקמים שביקשו לשכור דירות באופן עצמאי מצדדי ג' ולא באמצעות החברה שבניהולה, קיבלו אותו סיוע כספי עצמו ממשרד השיכון (ר' עמ' 15, שורות 30-18).

העדתה של הגב' מודריק נתבקשה לאחר שהסתיים שלב ההוכחות. בהחלטה מיום 5.8.12 בה נתקבלה הבקשה קבעתי ככל שיבקש הנתבע להשלים ראיותיו בעקבות זאת, אתיר זאת. הנתבע לא ביקש להשלים את ראיותיו או לסתור את עדותה של הגב' מודריק.

מעדותה של הגב' מודריק עולה כי הנתבע שהה בתכנית המשלבת מגורים במימון משרד השיכון החל מינואר 2005. מחוזי השכירות עם הנתבע שצורפו לבקשה להעיד את הגב' מודריק ואשר אליהם התייחסה העדה בעדותה, עולה כי סך כל תקופת שכירות המתאפשרת במסגרת הפרוייקט השיקומי היא 119 חודש (ר' סעיף 6ג להסכמים). אמנם ב"כ הנתבע טען כנגד קבלתם של מסמכים אלו בסיכומיו, ואולם משבחר הנתבע שלא להשלים ראיותיו בעקבות עדותה של הגב' מודריק, אין בידי לקבל טענה זו. מהסכמי השכירות המתייחסים לשנים 2005 ו-2006 עולה כי הגם שמדובר בתקופת שכירות מוגבלת בזמן, מדובר בתקופה בעלת פוטנציאל ממושך, כאשר כאמור שכירות זו אינה הכרחית לצורך השתתפות בתכנית השיקום. אף כאן לא סיפק הנתבע הסבר בעקבות עדותה של הגב' מודריק מדוע בחר להשתלב באותו חלק של התכנית הכולל מגורים וקבלת סיוע להם, כאשר לכאורה התגורר באותה עת לטענתו עם אביו.