עמידר החברה הלאומית לשכון בישר נ' גידוי תהילה ואח'

פסק דין

תביעה לפינוי ולתשלום דמי שכירות ראויים.

הנתבעת 1 ( להלן- "הנתבעת"), שכרה מהתובעת דירה על פי הסכם שכירות מיום 06/11/05 (נספח א' לתצהיר גב' איתן). התובעת טוענת כי נתבעים 3-2 ערבים לחובה של הנתבעת מכוח כתב ערבות שעליו הם חתמו באותו יום (נספח ב' לתצהיר גב' איתן). הנתבעת לא שילמה דמי שכירות. על כן הגישה התובעת את התביעה שלפניי נגד הנתבעת ושני הערבים לתשלום סך של 52,457 ₪ ולפינוי.

הנתבעת לא התגוננה ועל כן ניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה. הנתבעים 3-2 (להלן – "הנתבעים"), טוענים כי ניתן לחייבם לכל היותר בסכום השווה לשנת שכירות אחת. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי חתימתם על כתב הערבות זויפה. בפי הנתבעים גם טענות נוספות. כל טענות הנתבעים יידונו להלן.

סעיף 2 סיפא לכתב הערבות קובע כי סכום הערבות מוגבל לסכום השווה לדמי שכירות של שנה אחת בלבד. על כן צודקים הנתבעים בטענתם לפיה ניתן לחייב אותם לשלם לכל היותר סך של 18,092 ₪ (ראו – דמי השכירות החודשיים הקבועים בסעיף 5א' להסכם השכירות), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

הנתבעים טוענים כי חתימתם על הסכם הערבות זויפה. הכיצד? לטענת הנתבעים הם חתמו על ערבות בשנת 2003 בלבד, כאמור בתאריך שמודפס בראש כתב הערבות מצד שמאל, ומכאן שלא יתכן כי ערבותם מתייחסת לחוזה השכירות שנחתם רק בשנת 2005. הנתבעים ערים כמובן לעובדה שבכתב הערבות רשמה הגב' איתן כי הנתבעים חתמו על כתב הערבות בפניה ביום 06/11/05, אולם לטענתם חתימתם צולמה או הועתקה מאותו כתב ערבות ישן לכתב הערבות החדש. טענה זו אינה משכנעת משני טעמים:

ראשית, גב' איתן העידה, ועדותה עשתה רושם חיובי, כי הנתבעים חתמו על כתב הערבות בפניה ב-06/11/05. גב' איתן הסבירה כי טופס כתב הערבות אמנם הופק בשנת 2003 אך בגלל שהנתבעת לא שיתפה פעולה עם התובעת התעכבה חתימת החוזה עד שנת 2005, ומכאן ההבדל בתאריכים. עיינתי בתיקי עמידר שהוגשו כראיה ואכן ניתן ללמוד מהם שעד שנת 2005 לא נכרת חוזה בדבר מגוריה של הנתבעת בדירה. כך , למשל, בתיק הנכס בעמידר מצוי מכתב של הנתבעת מיום 25/03/04, אליו צורף מכתב עובדת סוציאלית – גב' סנדמן , בו מתבקשת התובעת להסדיר את זכויותיה של הנתבעת בדירה. וכן מצוי בתיק מכתב מיום 07/04/05, בו מודיע ב"כ הנתבעת דאז לתובעת, שאם ברצונה להחתים את הנתבעת על חוזה אזי יש להעבירו לעיונו. משמע מכאן, שבאותה תקופה לא היה חוזה בין הנתבעת לתובעת וממילא לא סביר שהנתבעים חתמו בשנת 2003 על ערבות לחוזה שלא היה קיים.

ושנית, עיינתי בכתב הערבות המקורי המצוי בתיק עמידר ולא ניתן להבחין בשום סימן שיכול לרמז על זיוף החתימות שבו.

הנתבעים טוענים כי ערבותם מוגבלת לדמי השכירות של שנת השכירות הראשונה בלבד, ולכן יש לקזז מחובם שיקים שמסרה נתבעת על חשבון דמי השכירות, וכן פיקדון במזומן שהיא הפקידה בראשית תקופת השכירות מכוח סעיף 8א' להסכם. טענות אלה אינן משכנעות. סעיף 2 סיפא לכתב הערבות איננו מגביל את הערבות לדמי השכירות בשנה הראשונה דווקא, אלא הוא קובע באופן כללי כי הסכום שבו יחויבו הערבים לא יעלה על סכום דמי השכירות של שנת שכירות אחת. לפיכך גם אם הפקידה הנתבעת 1 סכום כלשהו, וגם אם מסרה שיקים על חשבון דמי השכירות אין בכך כדי לגרוע מערבותם של הנתבעים. ויודגש, כי אין הוכחה שלאחר קיזוז הפיקדון והשיקים נותר חוב אשר נמוך מדמי שכירות של שנה אחת.

טענתם האחרונה של הנתבעים הינה שלא נמסרה להם במועד הודעה על כך שהנתבעת איננה משלמת את חובה. גם טענה זו אינה מקובלת עלי. גב' איתן צירפה לתצהירה התראה שנשלחה לנתבעים כבר בתום שנת השכירות הראשונה. ההתראה נשלחה לכתובתם של הנתבעים, והנתבע 2 שהעיד לפניי לא שלל את האפשרות שהוא קיבל את ההתראה. זאת ועוד, גם אם הייתי מקבל את הטענה שהתובעת הפרה את חובתה ליתן התראה לנתבעים הרי שהנתבעים לא הוכיחו איזה נזק נגרם להם כתוצאה מכך.

התוצאה הינה שהתביעה מתקבלת. על הנתבעים 3-2 לשלם לתובעת סך של 18,092 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום משלוח ההתראה (06/11/06) ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעים 3-2 ישיבו לתובעת את האגרה ששילמה בערכה היום וכן ישלמו הנתבעים -3-2 לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

המזכירות תודיע לעו"ד חורי כי הוא רשאי ליטול בחזרה את תיקי עמידר.

ניתן היום, יג' שבט תשע"א, 18 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: