עמידר,החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' א.

תביעה כספית לתשלום חוב נטען של דמי שכירות של דירת "עמידר" שהושכרה לנתבעת. המחלוקת נוגעת לגובה דמי השכירות המוסכמים. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום דמי השכירות על פי הסכם השכירות, בעוד שהנתבעת טוענת שהוסכם על תשלום דמי שכירות מופחתים אותם שילמה בפועל. סכום התביעה עומד על סך 169,553 ₪ למועד הגשת התביעה, ומהווה ההפרש בין שיעור דמי השכירות להם טוענת התובעת בניכוי דמי השכירות ששולמו בפועל בתקופה מושא המחלוקת.

התביעה בתיק זה הוגשה בסדר דין מקוצר, הועברה לפסים רגילים ותוקנה, בהתאם להחלטה מיום 31.5.2018.

העובדות ברקע ותמצית הטענות

1. התובעת, עמידר החברה הלאומית לשכון בישראל בע"מ (להלן: "עמידר") עוסקת, בין היתר, בניהול והשכרה של נכסים בבעלות המדינה, בהתאם לנהלי משרד הבינוי והשיכון.

    

2. בין הנתבעת לבין עמידר נחתם ביום 18.6.2002 חוזה שכירות (להלן: "הסכם השכירות" או "ההסכם") לפיו הנתבעת שכרה מעמידר דירה בת 3 חדרים ברחוב נהריים 5 תל אביב (להלן:" הדירה").

    

3. קודם להשכרת הדירה לנתבעת, הושכרה הדירה להוריה המנוחים של הנתבעת בתנאי שכירות של זכאים לדיור בשיכון הציבורי.

    

4. לאחר פטירת הורי הנתבעת אישרה וועדת החריגים שליד משרד השיכון לנתבעת ביום 9.6.1999 להמשיך ולהתגורר בדירה, ובהתאם להסכם פשרה מיום 23.9.2001 שקיבל תוקף של פסק דין בתביעת פינוי שהגישה עמידר נגד הנתבעת קודם להחלטת וועדת החריגים (במסגרת ת.א 50838/97) נחתם בין הצדדים הסכם השכירות (ראו; קביעות פסק הדין שניתן בהליך הקודם שהתנהל בין הצדדים במסגרת ת"א 69000-04).